התשובה
ראשית כל אקדים ואומר שענין המחיצה בין גברים לנשים בזמן התפילה
הוא עקרוני. בזמן התפילה עלינו להתייחד עם ה' ולכן יש צורך
בהפרדה. צריך להסביר זאת לציבור שאין כאן אפליה חלילה בין
גברים לנשים, אלא צורך בסיסי לעבוד את ה' ללא כוונות זרות,
והאפליה היא אולי של הגברים שלצערנו בנויים נפשית עם יצרים
שעליהם להתעלות עליהם בזמן התפילה. בכך נבדלת תפילתנו
מתפילתם של הגויים וכן של מחקיהם הרפורמים והקונסרבטיבים שאינם
מבינים מהי קדושת ביכנ"ס וערכה העמוק של תפילה.
בהסברה נכונה ובדרכי נועם תוכל להסביר את הדברים, ובמקביל לתת
לנשים תחושה שהן רצויות ולא מנותקות מהתפילה. לפחות בזמן שיעור
אפשר להסיט את הוילון כדי שתראינה את הדובר וכדו'.
הגר"מ פיינשטין (באג"מ או"ח א' סי' טל') קבע את גובה המחיצה
בשיעור יח' טפחים, מעל לכתפיים. הוא לא קבע אם הכוונה לכתפיים
של הגברים או הנשים. מסתבר שכוונתו היתה לנשים. ובפרט כאשר
לבושן לא צנוע. עכ"פ לפי תיאורך יש כאן שני חלקים למחיצה, רובה
מחיצה קבועה ומיעוטה וילון, ובסך הכל יש כאן מחיצה כשיעור או קרוב
לו. נראה לענ"ד שבשעת הדחק ניתן לסמוך על מחיצה זו כפי שהנך
מתאר. וא"א להנמיכה יותר מזה. (שיעור טפח הוא 8 ס"מ). עליך
לדאוג לכך שלפחות כשיושבים לא יראו כלל זה את זה, ולכן המחיצה
בחלקה התחתון צריכה להיות אטומה.
מחיצת לבוד אינה מחיצה לענין זה כי הפרוץ מרובה על העומד. אך אם
העומד מרובה על הפרוץ והנשים לא נראות יש להחשיבה כמחיצה.
חזק ואמץ וה' יהיה בסעדך.