טהרת המשפחה
השאלה: שלום וברכה!
אספר בקצרה את סיפורי,ואשאל שאלה מעשית.
גדלתי בבית חילוני-מסורתי,בגיל הטיפש עשרה הרגשתי שיעמום וריקנות
שבסופו עברתי תהליך חיפוש עצמי וחזרה בתשובה בתקופת הצבא ולאחר כן
הלכתי ללמוד בישיבה למתחזקים השייכת לזרם החרדי הליטאי.
בסך הכל בישיבה היו אנשים טובים ונחמדים,אבל לא התחברתי לאורח חיים
הקיצוני והטוטאלי הזה ולאט לאט התחלתי להרגיש רגשות תיעוב ובוז כלפי
הדת,לפחות כלפי זו "הליטאית",שמבחינה השקפתית מאוד נוקשה.עד כדי כך
שהמשגיח בישיבה הפנה אותי לטיפול פסיכולוגי,ובמשך תקופה מסוימת אף
לקחתי כדורים נגד חרדה ודיכאון שנגרמו כנראה מהטוטאליות והנוקשות של
הדת.בשלב מסוים התדרדרתי רוחנית לאט לאט במשך חצי שנה ולפני 3 שנים
חטפתי מחלת סרטן באופן פתאומי ואיבדתי את האמונה לגמרי.חצי שנה הייתי
בבתי חולים ובסוף התגברתי על המחלה,זה היה סופו של התהליך ובמשך שנה
בערך הייתי חילוני אתאיסט אנטי דת וחרדים בעיקר.אחרי תקופה מסוימת
החלטתי שבסך הכל מגיל צעיר היה לי נחמד בדת ורק הרבנים/חרדים השניאו
אותי עליה ואין לי בעיה לשמור מצוות במידה מסוימת.אז כיום אני מניח
תפילין,מתפלל 3 תפילות,שומר שבת וחגים,כשרות וזהו בערך,יש הרבה דברים
שאני לא מקפיד עליהם אבל טוב לי ככה ואני מתרחק מליפול לקיצוניות כזו
או אחרת.ואני משלב את שני העולמות הדתי והחילוני,יש כאלה שיגידו שזה
לא אידאלי,לא האמת וכו,אבל אני לא יכול אחרת.לפני 9 חודשים הכרתי
בחורה מתחזקת גם היא ומתחילת הקשר לא שמרנו נגיעה בכלל,הקשר היה חופשי
לגמרי,ועם הזמן היא החליטה שהיא רוצה יותר לשמור נגיעה ולא לעשות כל
מיני דברים,למרות שאני לא שומר ולא התכוונתי לשמור אבל כיבדתי
אותה,ואז עלה הרעיון להתחתן כדי שלא תהיה את הבעיה של שמירת נגיעה.ואז
קצת התחלתי לקרוא הלכות "טהרת המשפחה",וחשכו עיני,ממש בכיתי ולא
יכולתי לסבול את הרעיון שחצי מהחיים בתור נשוי אני גם אצטרך לשמור
נגיעה עם אשתי ועוד כל מיני הרחקות מוזרות.דבר שברמה הרוחנית שלנו
כרגע לא שייך בכלל,כי הרי עכשיו אנחנו לא בדיוק שומרים נגיעה.אז עשיתי
בירור ובדקתי את העניינים,מה קורה,מה דאורייתא,מה דרבנן.ופשוט
התפוצצתי מכעס על חומרא דרבי זירא(חומרת בנות ישראל) שהופך את השבוע
נידה מהתורה לשבועיים כאשר מחמירים על נידה כמו זבה.עשיתי "דוקטורט"
בנושא הזה במשך מספר שבועות,ישבתי על האינטרנט ועל מסכת נידה בגמרא
וההלכות בשולחן ערוך,רב העיר במקום בו אני גר דיברתי איתו והוא אישר
את טענתי בדבר כך שמדובר בחומרה דרבנן ואין ספק דאורייתא.
אני מנסה לדבר עם רבנים,ובינתיים רואה שאין עם מי לדבר,ביקשתי שיקלו
לי בשבעה נקיים(חומרא דרבי זירא) ובהרחקות,אני מבקש שלא
תטיפו לי מוסר ותאמרו לי משפטים כמו "כל ישראל קבלו עליהם","אין לנו
לשנות" וכו,זה כבר כמה שבועות שאני שומע את זה מכל מיני
רבנים/אברכים.אני רק רוצה להביא בפניכם את המצב שלי,שיש בן אדם שרוצה
לקיים מצוות,להתחבר ליהדות ברמה שלו,והוא לא יכול.
אומרים לי כל הזמן "או שאתה שומר טהרת המשפחה כמו שצריך,או שאתה לא
שומר בכלל",הם פשוט אנשים מקובעים שלא נותנים לגיטימציה ומקום למישהו
שלא כמוהם,מבחינתם יש רק דרך אחת אין צריך להיות,או שאתה אמת או
שקר,אין באמצע.זה מחזיר אותי לימים בישיבה,אני מכיר טוב את הגישה
הזו.חברתי יותר דתיה ולא רוצה לעשות עבירות,אז מנסים לדבר עם רבנים
והם בקיבעון שלהם.אני לא יכול להתחתן במצב הזה כי אני לא הולך לשמור
שבועיים,מה שיקרה זה שהחתונה תתבטל ואני אלך עם בנות חילוניות ואתדרדר
לא יודע עד לאן,אני לא ארצה שוב קשר עם משיהי דתיה בגלל הנושא
הזה.בואו נאמר שזו ההזדמנות האחרונה שלי להישאר דתי,אבל מה לעשות
שהממסד הרבני מאכזב אותי כל פעם מחדש.אני פונה אליכם כי אתם זרם יותר
פתוח,האם אתם יכולים לעזור לי?