טבעת שנקנתה בויזה

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

א. המעשה של אביך בהקנאה הרי זה קניין אודיתא, אמנם יש ראשונים שמצריכים עדים לקניין אודיתא, אבל נראה שכאן היו עדים (אמנם יתכן שחלק היו פסולים מדין קרובים) אבל בודאי שיש ראשונים רבים הסוברים שאודיתא אפילו בלא עדים קונה. והשו"ע סי' כח סעי יג כתב שמעמד שלשתם מועיל לקידושין, ומכאן שקניין דרבנן מועיל לקידושי דאורייתא (אמנם בשו"ע הביא דעות החלוקות וסוברות שלא מועיל). בכו"א להרבה ראשונים וסתם השו"ע אהני וכאן בודאי יש אודיתא והטבעת שלך גם על פי ההקנאה של האבא. 

ב. בתוך הכתובה יש גם שטר, שהרי כתוב שם שאתה אמרת לה הוי לי לאשה והיא הסכימה, א"כ יש כאן גם שטר (לפי דעות מסוימות). 

ג. הכסף לטבעת שולם מהויזה של האבא (יתכן שלא ידע על החוב), א"כ אתה העברת את הכסף של אביך שחייב לך למוכר, אבל הקנייה היא בשבילך. אביך לא שלח אותך לקנות לו טבעת, אלא אתה הלכת לקנות טבעת לעצמך ורק התשלום נעשה דרך האב. אדם שקיבל הלוואה מחברו וקנה בזה לעצמו חפץ, החפץ שייך לקונה ויש חוב למלוה. גם בנידון זה, (אם לא נתיחס לחוב של האב) אביך הלווה לך כסף כדי שתקנה אתה לעצמך טבעת, וא"כ הטבעת שלך לכל דבר, ויש עליך חוב אחר לאביך (אלא א"כ נתייחס לחוב הקודם שהיה בקניות מכספך).  

על כן נראה שאין כל חשש בנושא, ואין צורך לחזור ולקדש. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ