התשובה
בגמרא (פג ע"א) נאמרו דברים חמורים על גידול כלבים שלא לצורך שמירה:
רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה (להעמידו) בארור.
אם מגדל 'כלב רע' יש בכך חומרה נוספת, כלשון הגמרא (ב"ק טו ע"ב): 'המגדל כלב רע בתוך ביתו עובר על הלאו לא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח)', שמשמעותו, לדעת חלק מהפוסקים, זה גם בחשש נזק בלבד, ולא רק בחשש סכנת נפשות.[1] מאידך גיסא, נאמר במשנה (בבא קמא פ"ז מ"ז) שמותר לגדל כלבים כשהם קשורים בשלשלת, ובעיר הסמוכה לספר, 'קושרו ביום ומתירו בלילה'. ובתוספתא ובגמרא[2] משתמע שמדובר בכלבים קטנים, או בכלבי ציד שאינם מזיקים.[3] לאור כל המקורות הסותרים הנ"ל כתבו חלק מהפוסקים שאסור לגדל כלבים שאינם קשורים, אפילו אם מדובר בכלבים קטנים.[4] אמנם לדעת כמה ראשונים האיסור הוא רק לגדל 'כלב רע',[5] וכן פסקו הטור וה'שלחן ערוך',[6] אך עדיין קיימת מחלוקת: מהו 'כלב רע' שאסור לגדלו? לדעת רש"י[7] הכוונה לכלב מסוכן, שאין פתרון להשאירו ומצווה להרגו. אולם לדעת הרבה מפרשים, גם כלבים שנובחים – אע"פ שאינם נושכים ואינם מסכנים בני אדם – הם בכלל 'כלב רע', ומותר לגדל אותם רק בתנאי שהם קשורים, שאם לא כן הם עלולים להבהיל נשים וילדים כתוצאה מעצם הנביחה.[8] אמנם לדעות אלו, אם קושרים את ה'כלב רע' פוקע האיסור, שכיוון שאנשים יודעים שהכלבים קשורים, הם כבר לא מפחדים מהם.[9] למרות האמור לעיל, כבר כתב מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א[10] שמנהג ישראל מאז ומעולם היה להימנע מלגדל כלבים לצורך שעשוע, כי אם כלבים באזורי הספר ובתנאי שהם קשורים, כי ראוי הוא לגדל את ילדינו לתורה ולמעשים טובים ולא לגידול כלבים.
[1]. עי' ספר החינוך, מצווה תקמז, ובמנחת חינוך שם.
[2]. תוספתא, ב"ק פ"ח הי"ז; גמ' ב"ק פ ע"א.
[3]. עפ"י רש"י שם.
[4]. רמב"ם, הל' נזקי ממון פ"ה ה"ט; אורחות חיים, דין עשרה תנאים; ובעקבותיהם שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"א סי' יז; שפת אמת, שבת סג ע"א ד"ה כל המגדל; מהרש"א, שבת חידושי אגדות שם; תורה תמימה, דברים כב, הע' עט בדעת הרמב"ם.
[5]. תוס', קידושין לד ע"א ד"ה מעקה; סמ"ג, עשה סז; הג' מיימוניות, הל' רוצח פי"א ה"ד אות ג.
[6]. טור ושו"ע, חו"מ סי' תט סעי' ג.
[7]. כתובות מא ע"ב, וב"ק טו ע"ב.
[8]. יש"ש, ב"ק פ"ז אות מה ד"ה ונראה; לבוש, חו"מ סי' תט סעי' ג; שו"ע הרב, חו"מ הל' שמירת הגוף; תורה תמימה, דברים כד, אות ח והע' עט.
[9]. סמ"ע, חו"מ סי' תט ס"ק ה; חזון יחזקאל, ב"ק פ"ח ה"ה בביאורים ובחידושים.
[10]. שו"ת באהלה של תורה, ח"ה סי' כה.