ריקודים

התשובה

ב"ה

שלום וברכה

סליחה על העיכוב בתשובה.

הריקוד הוא אכן אחד מהביטויים המיוחדים והמופלאים של הגוף, שכשהוא נעשה בצורה נכונה הוא יכול לרומם את הרוקד ואת הסובבים למקומות טובים ומיוחדים.

וכמו כל דבר, בכל מקום בו ישנה התרוממות ויכולת להגיע לקדושה וטהרה, טמון בתוכו גם כן הסיכון להגיע חלילה לצד השני.

איננו יודעים כיצד היו המחולות המתוארים בתנ"ך, באלו עוצמות, באיזה קצב ריקוד ותנועות גוף, אנחנו רק יודעים מה היתה המטרה, ולמה הדבר גרם בסופו של דבר.

המטרה אצל מרים היתה בוודאי להודות לה' על הנס הגדול ולתת את הביטוי הנשי המיוחד, (אגב לא ברור אם הריקוד היה בפני הגברים, ומאוד יתכן כי הריקוד היה רק בפני הנשים).

אצל בנות שילה המחול נוצר בשל מציאות מאוד מסובכת ומורכבת, שהיה הדבר הקרוב שיאבד לחלוטין שבט מישראל, חז"ל מתארים שהמנהג של בנות שילה היה לרקוד במקום נסתר שאף אדם לא יראה אותן, ריקוד זה היה "מימים ימימה", ובשל הצורך ששבט בנימין לא יאבד הלכו בני בנימין לארוב בכרמים, שאף אחד לא יראה אותם, וכשהתחיל המחול כל אחד חטף את מי שמצאה חן בעיניו, כך שהריקוד שלהן עצמו היה ריקוד לנשים בלבד.

גם המחול המתואר בגמרא בתענית על טו באב מטרתו היתה לא ריקוד לשם הריקוד, אלא נישואים כפי שמובא שם: "מי שאין לו אשה נפנה לשם".

לכן, רק במקרים שהריקוד כל כולו מטרתו היא לקודש, להלל את שם ה' ולבנות את עם ישראל, רק אז נעשו ריקודים מסוימים- ששוב איננו יודעים באיזה אופן- אולם בזמננו שהריקוד לא נמצא במקום כל כך קדוש וגבוה, אלא ריקוד לשם הריקוד עצמו, ופעמים רבות מדובר בהחצנה או של גוף האדם (או גרוע מכך- החפצה) לריקוד כזה אין כל היתר לעשותו בפני גברים.

ישר כח על הרצון האמיתי לקודש כפי שניכר ממכתבך.

בהצלחה

דוד