התשובה
א. כל פגיעה באדם שאינו קשור למאבק אפילו פגיעה בסדר יומו
צריכה הרבה מחשבה ושיקול הדעת מפני שהיא גורמת נזק לאנשים
רבים והיא אסורה וכמו"כ היא גורמת לתוצאה הפוכה ממה שחפצו
מארגניה. היינו במקום לתמוך במאבק הרי אותם שנתקעו בפקקים ולא
עשו את אשר תכננו, מפתחים הסתיגות ועוינות. ולכן צריך לחשוב על
מחאה שלא פוגעת באזרחים אחרים.
ובכלל מי הסמיך את ה"מארגנים" להורות על כך? האם הם שקלו
את העיתוי, המיקום וההשלכות?
האם כל גוף יחליט על דעת עצמו החלטות מרחיקות לכת כאלו?
הזהר מלהישמע לכל מאן דהו.
ב. רק גוף אחראי רציני ובר סמכא המאחד את כל הכוחות או
לפחות את רובם מוסמך לשקול באחריות מה כיצד מתי והיכן לעשות.
העקרון הבסיסי חייב להיות: בלי אלימות! לא פיזית ולא מילולית!
אם רבבות יימצאו במקומות מתאימים בעצם נוכחותם הם יוכלו להביא
למחשבה שניה ואולי אף לעצור.
