שביתת מורים

השאלה: שלום רב, אני מורה בתיכון ממלכתי דתי. לאחרונה כאמור היתה שביתה של ארגון המורים. השביתה באה עקב אי חתימת הסכם שכר כבר שנתיים וחצי וכן בגלל מחלוקת לגבי סעיף של חוזים אישיים. ארגון המורים החל בעיצומים כבר ממחצית השנה הקודמת בהם אסר על מורים להעביר ציונים ולצאת לטיולים ולפעילויות מעבר שעות העבודה הרגילות. משרד החינוך והאוצר פנו לבית המשפט וזה פסק לטובת ארגון המורים מכיוון שהוכח שהממשלה והמשרדים הנ"ל לא מגיעים לדיוני המו"מ בתום לב. בתחילת השנה ארגון המורים הודיע על שביתה מכיוון שלא הגיעו להסכמות ובגלל זלזול של המשרדים הנ"ל במשא ומתן. הממשלה לא ניגשה לבית הדין מחדש לבקש צווי מניעה מכיוון שהפסיקה הקודמת האשימה אותם בכישלון המגעים. בתוך הציבור הדתי מעטים המורים ששבתו, חלקם מכיוון שפחדו לאבד פרנסה וחלקם בגלל שהם מלמדים בבית ספר ממ"ד. שאלותי: 1. האם ראוי היה לשבות גם במגזר הדתי? 2. האם מורים חברי הארגון שהפרו את השביתה ובכך החלישו את המאבק עושים נכון? 3. האם מורה דתי שלא מסכים עם החלטות ארגון המורים צריך לפרוש מהארגון מטעם "והייתם נקיים", ומו"מ באמונה" (שהרי חתמו על טופס הצטרפות ומה עם מזכויות קנייניות, תרבותיות וכספיות מעצם השתייכותם)? 4. האם מורים אשר פורשים מהארגון צריכים גם לפרוש מהסכם השכר הקיבוצי עליו חותם הארגון לאחר מאבקים ושביתות? (יש אפשרות לכל עובד הוראה לחזור להסכם ההוראה הישן שנקרא "עולם ישן", כמובן שבהסכם זה תנאי השכר הרבה פחות מיטיבים עם המורים) 5. האם יש "חילול ה'" בכך שציבור עובדי ההוראה בתיכונים הממלכתיים שובתים ברובם וציבןר המורים הדתיים חברי הארגון ברובם לא שובתים, ונכתבים על כך כתבות והדבר מתפרסם? 6. האם לא עדיף שתהיה התארגנות של מורים דתיים שתהיה נפרדת מארגון המורים (למרות שכוחם יהיה קטן בשל מספרם וכנראה יווצר פער בשכר מהציבור הכללי). אשמח לתשובתכם ולקבל דעת תורה בידון דין.

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | י' אלול תשפ"ד 8:33

בס"ד


שלום וברכה


שאלותך מרובות ומחכימות, אבל חלקן צריך לכך ידיעות מעשיות, מה היה? איך היה? מה התנאים במשק הכללי ועוד. על כן לפני ידיעת כל הפרטים אי אפשר לענות. 

ביסוד הדבר צריך לדעת שיש לחלק בין "עצומים" ובין "השבתה", מושג השבתה בלימוד תורה לא קיים, כפי שנאמר "אל תגעו במשחי" אלו תנוקות של בית רבן. דהיינו אין מושג שעובד הוראה לא בא ללמד תורה. ולא רק תורה אלא הסתובבות בבתים, מגרשים וכדו' עם האמצעים הטכנולוגיים של ימינו זו סכנת נפשות. ברור שאם היה אפשר לקצר את החופש הגדול (אינני דן על הסכמי עבודה) היה ראוי לעשות כן, מכיוון שכל זמן שנער ונערה לא במסגרת מסודרת זה מסוכן "לפתח חטאת רובץ". על כן קשה מאד להקל ולהתיר שביתה. לפעמים אפשר להשבית, בשעת צורך גדול,  אבל לזה צריך שיקול דעת לא של ארגוני מורים או הסתדרות (כפי שראינו שביתות פוליטיות...) אלא שיהיו מעורבים בהחלטות כאלו גם אנשי חכמה ומביני דעת שמכירים את ערך כל דקה של תורה וערך של ההגנה על הנערים. ואם ישאל השואל כיצד אפשר לשפר תנאים, על כך נראה שיש מקום לדון  על עיצומים שונים שאינם משביתים, אלא התעודה תגיע מאוחר יותר או דברים שלא פוגעים בעצם הלימוד. 

על כן נראה שמבורכים המורים שלא אצים רצים לשבות אלא לחנך את הנערים בדרך הישר והטוב. 

שאלותיך יכולות להיות נכונות באגודים מקצועיים שאינם שייכים לערך חינוכי התנהגותי, שם יש את השאלות של אגוד מקצועי והשמיעה בקולו, אבל בנידון של חינוך לא נראה שיש מקום לדיונים אלו, 


כתיבה וחתימה טובה 

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ 

toraland whatsapp