תרומות ומעשרות מיבול נוכרי שגדל בבית משותף

השאלה:

בעזרת ה' יתברך שאלה הלכה למעשה - תרו"מ לפירות של גוי בא"י שלום וברכה אני גר בנוף הגליל, שלעת עתה היא עיר מעורבת. שכני הגוי שתל שתילים רבים בחצר הבניין, דהיינו בשטח ציבורי, גם עשבים (כגון שומר, כוסברה וכו') וגם עצים (גפן, לימון, שסק). כשהוא אוסף את פירותיהם, לפעמים הוא נותן לי מהם, ואני שואל האם עלי להפריש מהם תרו"מ. הרמב"ם בפ"א מתרומות (וכן השו"ע יו"ד שלא, ד-ו) קובע: א. פירות שגדלו ביד גוי ונגמרה מלאכתן ביד גוי פטורים מתרו"מ; ב. גדלו ביד גוי נגמרה מלאכתן ביד ישראל חייבים בתרו"מ מדאורייתא אך כדיני ספק (תרו"מ מוכרה לכהן ומעש"ר ומעש"ע מפריש והם שלו); ג. גדלו ביד ישראל ונגמרה מלאכתן ביד גוי חייבים בתרו"מ מדרבנן. בנ"ד עולות שתי שאלות: 1. כיוון שמדובר בקרקע ציבורית שאינה קנויה לגוי, אך הצמחים שייכים לגוי – האם זה נחשב גדלו ביד גוי (כסעיף א-ב) או גדלו ביד ישראל (כסעיף ג)? 2. מה נחשב כאן "גמר מלאכה". בהל' מעשר פ"ג ה"ט כתב הרמב"ם שהירק הנאגד, אם אינו אוגדו, גמר מלאכתו משימלא את הכלי או משילקט כל צרכו. וכיו"ב בה"י לגבי כלכלה שאינו מחפה אותה. אך שם ה"ב וה"ג כתב שהגומר פירותיו להוליכן בבית מותר לאכול מהן עראי עד שייקבעו באחד משישה דברים, והרלוונטי לענייננו הוא הכנסתן לבית. אם אני מבין נכון, "קביעות למעשרות" במקרה כזה היא הקובעת גם לגבי המושג "דיגון גוי", וא"כ תהיה נפק"מ האם הגוי הכניס את הפירות לביתו ואח"כ הפריש מהם עבורי והביא לי – שאז זהו דיגון ביד גוי (כסעיף א ו-ג), או שמהחצר הביא לי והם נכנסו לביתי תחילה – שאז זהו דיגון ביד ישראל (כסעיף ב). אודה לתשובה מנומקת. יישר כוח. שמחה פרידמן

התשובה

הרב אהוד אחיטוב | י"ג אייר תשפ"ד 17:40

ב"ה י"ג אייר ה'תשפ"ד כ"ח למטמוני"ם


שלום וברכה וכל טוב


בתשובה לשאלתך:


אשתדל לסכם את העקרונות ההלכתיים העולות מהמקרה הנידון,

  • א. הצמחים גדלו ביד גוי, ובפשטות גמר מלאכה שזהו איסוף הפירות היה ביד הגוי.
  • ב. בנתונים אלו לכאורה, הייתה קיימת סיבה לפטור את הפירות או הירקות מתרומות ומעשרות. ואף אין זה משנה אם גוי יכניס את הפירות לביתו או שישראל יכניס את הפירות לביתו. כיוון שמדובר בפירות נוכרי שאף הוא עשה את גמר המלאכה. במצב כזה ההכנסה לבית לא הייתה יוצרת חיוב במעשרות, כי קביעות למעשר בהכנסה לבית זה רק פירות שנגמרה מלאכתם בידי ישראל החייב במעשרות, ולא אם נגמרה ביד נוכרים..
  • ג. אולם אין כן המקרה הנדון בשאלתך, היות שכאן קיים נתון נוסף שמשנה את כל הדיון. היות שהעובדה שהקרקע אינה קרקע שהיא רק בבעלות נוכרי, אלא שותפים בה גם יהודים, כמו כל שטחי הגינון בבתים המשותפים, שכל הדיירים שותפים בהם.
  • במצב זה בו הפירות הם של הנוכרי ואף גמר מלאכה נעשה על ידי הגוי, אך הקרקע היא של ישראל באופן מלא או חלקי - נחלקו הפוסקים האם חובה להפריש מהם תרומות ומעשרות, לדעת המעדני ארץ הם פטורים מהפרשה , ולדעת החזו"א צריך להפריש תרומות ומעשרות.

  • למעשה: כיוון שחובת ההפרשה תלויה במחלוקת, לכן עליכם להפריש מהיבול תרומות ומעשרות בלי ברכה.
  • לעומת זאת, אם אחד השכנים היהודים יקטוף מהיבול בהסכמת הגוי (כי היבול של הגוי) הדבר נחשב לגמר מלאכה של ישראל בפירות הנוכרי, וצריך יהיה לברך על ההפרשה.


בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב


toraland whatsapp