תרומות ומעשרות מליקר המופק מענבי הדסים

התשובה

ענבי ההדס שנלקטים בסוף השביעית ובתחילת השמינית, צריך לנהוג בהם קדושת שביעית לדעת חלק מהדעות,[1] ובפשטות הם פטורים מתרומות ומעשרות. אולם השאלה היא, האם בכלל יש חובה להפריש תרומות ומעשרות מענבי ההדס? 

יש כמה מקורות שמהם נראה שענבי ההדס שימשו לצורכי אכילה, ולפי זה הם חייבים בתרומות ומעשרות.[2] אולם בספר 'שיבולי הלקט'[3] הובא בשם הגאונים שענבי ההדס נחשבים פירות של אילני סרק, ולפיכך ברכתם 'שהכל', וכך גם פסק ה'שלחן ערוך'.[4] אלא שכפי הנראה, מאז ומעולם עיקר גידול ההדסים נעשה לצורכי ריח ולא לצורכי מאכל.[5] אך היו מקומות שהיו רגילים לגדל ולשמור את ענבי ההדסים גם לשם אכילתם, כפי שניתן להסיק מדברי הירושלמי (ערלה פ"א ה"א). אמנם לעניין הברכה חלוקות הדעות: לדעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א,[6] בכל מקרה ברכתם היא 'שהכל', כיוון שבעיקרם הם עצי סרק, ופירותיהם אינם ראויים לאכילה ללא בישול.[7] לכאורה דבריו הם בניגוד לדברי הרב 'פתח הדביר',[8] המביא מעשה ברבי שמואל ויטאל בנו של מורנו הרב חיים ויטאל זיע"א, שטייל עם רבו בגינות דמשק, וראה 'אילני הדס נטועים לצורך הפירות, ופירותיהם מתוקים כדבש, ובירך עליהם (רבו) בורא פרי העץ'. תמה מהר"ש ויטאל ושאל: 'למדתנו רבנו שענבי ההדס מברכים עליהם שהכל?!', השיב לו רבו שבארצנו אין פרי כזה כלל, ולכן דן אותם כאילן סרק. אבל בארצות האלו (דמשק) שנוטעים ההדס מעיקרא בשביל הפרי, מברכין עליו 'בורא פרי העץ'.

לסיכום, לפי ההשוואה בין דיני ערלה לדיני תרומות ומעשרות, אין חובת הפרשה של תרומות ומעשרות מליקר ההדסים. זאת משום שמנהג רוב האנשים הוא שקובע, וכיום רוב האנשים אינם מגדלים את ההדסים לשם אכילה ואינם מעוניינים בענביהם. אולם לדעת הרה"ג דב ליאור שליט"א, אין ההשוואה בין דיני ערלה לדיני תרומות ומעשרות השוואה מוחלטת, וצריך להפריש תרומות ומעשרות מליקר המופק מענבי הדסים, בלי ברכה.