התשובה
ה'חזון איש'[1] כותב שמי שיש לו 'נוסח כתוב להפרשת תרומות ומעשרות ע"פ חכם', והוא נמצא בדרך ואין לו נוסח כתוב כדי להפריש תרומות ומעשרות, ייקח יותר מאחוז מן הפירות ויאמר: 'כל ההפרשות וחילול מעשר שני יחולו כמו שכתוב בנוסח שברשותי כדת'.
ויסוד דברי ה'חזון איש' בדברי הרמ"א (שו"ע, אבה"ע סי' לח סעי' ג):
וי"א דאפילו לא פירש כל דיני תנאי, רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן, הוי תנאי גמור.
ומדבריו למד ה'חזון איש' שמועיל גם לומר שהוא מפריש תרומות ומעשרות כפי הנוסח שברשותו. עם זאת, הגאון הרב צבי פסח פרנק חלק עליו וכתב שאין ללמוד מדברי הרמ"א דלעיל, וזה לשונו:
ואין הנידון דומה דהתם לעניין כפילת התנאי מיירי ועצם חלות הענין הלא נעשה בדברים ברורים ומפורשים והתנאי אינו אלא גילוי מלתא בעלמא באיזה אופן יחול הקנין.
נוסף על כך, הרב שטרנבוך[1] כתב שגם לשיטת ה'חזון איש' האמירה המקוצרת מועילה רק אם הוא מבין מהו עיקר ההפרשה, אבל אם אינו מבין אותו, גם לדעת ה'חזון איש' לא יועיל נוסח מקוצר. ועל אף שחלק מפוסקי זמננו[2] העתיקו את דברי ה'חזון איש' להלכה, נראה שלכתחילה אין לסמוך עליהם, וכאמור גם ה'חזון איש' עצמו לא כתב כן אלא למי שנמצא בדרך ואינו יודע את הנוסח בעל פה.
