?לימון- הולכים בתר חניטה או בתר לקיטה לגבי תרומות מעשרות ושביעית

התשובה

שלום,

 

יש מחלוקת אם פירות הדר הרי הם כאתרוג או כשאר עצים.

לכן לעניין הפרשת תרו"מ אנו חוששים לשתי בדעות ולכן אנו אומרים בנוסח ההפרשה גם הפרשת מעשר שני ואם הפרי שייך לשנת מעשר עני הרי מה שהפרשתי הרי הוא מעשר עני.

אך לעניין קדושת שביעית אין אנו מחמירים ונוקטים כדעה שהרי הוא כאילן שהולכים אחר חנטה וכל שחונט מר"ה הרי הוא בקדושת שביעית וכל שחנט קודם לכן אף שנלקט בשביעית שייך לשנה שישית.

שלב הקובע באילנות נהגו כדעת התוס' שהוא החנטה דהינו שנפלו עלי הכותרת ומתחיל להיווצר פרי.

 

מצורף קובץ מתוך חוברת הלכות הארץ הפרשת תרומות ומעשרות.

וכן בהמשכו פרק מתוך ספר קטיף שביעית לעניין דיני שביעית.

 

בברכה,

אברהם סוחובולסקי

מכון התורה והארץ

 

א. שנת המעשר

א. התרומות והמעשרות, כמו חלק גדול מן המצוות התלויות בארץ, מסודרות במחזור של שבע שנים שמתחיל בשנת השמיטה ומסתיים בשנת השמיטה.

ב. בשנים א-ו חייבים בתרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר.[1] בשנת השמיטה פטורים לגמרי מהפרשת תרומות ומעשרות, שכן הפירות הם הפקר.[2]

ג. בשנים אבד"ה חייבים במעשר שני ובשנים ג"ו חייבים במעשר עני.[3]

ד. המשמעות ההלכתית של שנת המעשר היא כפולה:

1. אסור להפריש מפירות של שנה אחת על פירות של שנה אחרת.[4] לכן למשל, כשמפרישים מפירות ממקום מסוים על פירות ממקום אחר (מאותו מין), יש לדעת אם כל הפירות משתייכים לאותה שנת מעשר.

2. כאמור, יש הבדל בהפרשה בין השנים אבד"ה ל- ג"ו; לכן יש לדעת לאיזו שנה משתייכים הפירות כדי לדעת אם יש להפריש מעשר שני או מעשר עני.

ה. לגבי הקביעה של שנת המעשר, יש להבחין בין שלושה סוגי צמחים: 1. ירקות 2. פירות האילן 3. תבואה וקטניות.

1. ירקות הם כל הצמחים החד-שנתיים, שהפרי או העלים שלהם נאכלים. שלב הגידול הקובע את 'שנת המעשר' שלהם הוא הלקיטה.[5]

2. פירות האילן הם פירות שגדלים על צמחים רב-שנתיים.[6] השלב הקובע את 'שנת המעשר' שלהם הוא החנטה.[7]

3. התבואה היא חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון.[8] הקטניות הם זרעים הנאכלים.[9] השלב הקובע את 'שנת המעשר' שלהם הוא 'עונת המעשרות' (ראה להלן פרק יא סעי' א).[10]

ו. שנת המעשר של סוגי הצמחים הנ"ל נקבעת על פי שני גורמים: 1. שלב הגידול הקובע, כדלעיל. 2. התאריך הקובע לפי סוג הצמח, כדלהלן.

ז. השלב הקובע את שנת המעשר של הירקות הוא הלקיטה, והתאריך הקובע הוא א' בתשרי.[11] לכן ירק שנלקט לפני א' בתשרי משתייך ל'שנת המעשר' הקודמת, ואם נלקט לאחר א' בתשרי הוא משתייך לשנה שלאחריו.

ח. השלב הקובע את שנת המעשר של פירות האילן הוא החנטה, והתאריך שבו מתחילה השנה לעניין זה הוא ט"ו בשבט. לכן פרי שחנט לפני ט"ו בשבט, משתייך לשנה הקודמת, ואם חנט לאחר ט"ו בשבט – הוא משתייך לשנה שלאחריו.

ט. הראשונים נחלקו מהי ה'חנטה'. לדעת בעלי התוספות החנטה היא תחילת היווצרות הפרי, לאחר נבילת עלי הכותרת של הפרח.[12] לדעת הרמב"ם החנטה היא סוף הגידול והיא מקבילה ל'עונת המעשרות', לאמור תחילת שלב ההבשלה.[13] אף שמחלוקת זו לא הוכרעה,[14] ומכלל ספק לא יצאנו, המנהג המקובל הוא כדעת בעלי התוספות כדלעיל. לכן פרי שתחילת הגידול שלו היא לפני ט"ו בשבט משתייך לשנה הקודמת, ופרי שתחילת גידולו לאחר ט"ו בשבט, משתייך לשנה שלאחריו. 

י. יש כמה מיני עצים שזמן החנטה שלהם הוא בתקופה הקרובה לט"ו בשבט, כגון, שקד, אפרסק, שסק, אתרוג. כיוון ש'שנת המעשר' נקבעת לכל פרי בנפרד, פעמים שאי אפשר לקבוע את 'שנת המעשר' לכל המטע כאחד. לכן אם יש אפשרות לסמן את 'שנת המעשר' של כל פרי בנפרד, יש לעשות כן. אם אין אפשרות כזו, יקבע את 'שנת המעשר' של הפירות על פי רוב הפירות, ויאמר בנוסח ההפרשה: 'תשע מאיות.... הרי הן מעשר שני', ויוסיף: 'ואם הפירות הם משנת מעשר עני, כל מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני...'. לאחר מכן יחלל את המעשר השני (ללא ברכה).[15]

יא. האתרוג הוא יוצא מן הכלל, ואף שנחשב אילן, שלב הגידול הקובע בו הוא לקיטה, כירק, אך התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט, כאילן.[16] לגבי שאר פירות ההדר יש מחלוקת הפוסקים אם דינם כשאר עצי פרי (חנטה וט"ו בשבט) או שדינם כאתרוג (לקיטה וט"ו בשבט).[17] ולמעשה, פירות הדר שחנטו בשנה אחת ונלקטו בשנה אחרת, יש להפריש מהם גם מעשר שני וגם מעשר עני,  ובנוסח ההפרשה יאמר: 'תשע מאיות.... הרי הן מעשר שני', ויוסיף: 'ואם הפירות הם משנת מעשר עני, כל מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני...'. לאחר מכן יחלל את המעשר השני (ללא ברכה).

יב. לגבי תבואה, השלב הקובע הוא 'עונת המעשרות'. זהו השלב שמתחיל בו תהליך ההבשלה של התבואה. התאריך שקובע את שנת המעשר של התבואה הוא א' בתשרי, לכן תבואה שהגיעה ל'עונת המעשרות' לפני א' בתשרי – משתייכת לשנה הקודמת, ותבואה שהגיעה ל'עונת המעשרות' לאחר א' בתשרי, משתייכת לשנה שלאחריו. דין קטניות כדין תבואה.[18]

 

 

מתוך ספר קטיף שביעית פרק ו (הלכות שביעית)

שלב הגידול הקובע בפירות האילן

ה. שלב הגידול הקובע במינים השונים של פירות האילן תלוי בספק הלכתי, אם הולכים בהם אחר נשירת הפרח ותחילת היווצרות הפרי או אחר הבאת "שליש" (ויש ספק אם הוא הגעת הפרי לשליש מגדלם הסופי או שעבר שליש מתהליך ההבשלה)[i]. השלכה מעשית לספק זה, יש בפירות המבשילים בחורף, כגון: אבוקדו, אנונה, קיוי, פיג'ויה, וכדו'. בלוחות שבסוף הספר קבענו את קדושת השביעית בפירות אלו עפ"י החנטה (תחילת הגידול).

ו. באתרוג9 הולכים לחומרא אחר הלקיטה ואחר תחילת הגידול10 . ואף אם רק אחד משני שלבים אלו היה בשמיטה - יש לנהוג בו קדושת שביעית ולהפריש תרו"מ11 .

 ז. בשאר ההדרים, המנהג המקובל הוא ללכת אחר תחילת הגידול. לכן חלים דיני שביעית רק על פירות ההדר הנקטפים בשנה השמינית12.