התשובה
לשאלה זו התייחס בעל "כפתור ופרח" (פרק כה אד"ה מעשר ראשון שנפסלה תרומתו), ולדעתו "מסתברא שהמתקן מינים שונים ביחד, שאינו צריך אלא ברכה אחת".
ראיה אחת לכך מביא הכפו"פ ממחלוקת ר' יהודה וחכמים ביחס לדיני קדימה בברכות הנהנין (ברכות מ ע"ב). מחלוקתם היא איזו ברכה יקדים האדם כשהיו לפניו מינים הרבה - על מין שבעה (רבי יהודה) או איזה שירצה (חכמים). בגמרא (שם מא ע"א) נראה כדבר פשוט ומוסכם על כל האמוראים, שניתן לברך ברכה אחת ולפטור מינים אחרים שברכותיהם שוות, ומחלוקת התנאים מתפרשת כמתייחסת לשאלה על איזה מין יש לברך על מנת לפטור את כל הפירות בברכה הזהה - איזהו המין החשוב יותר.
ראיה שניה מובאת שם מן הסוגיה בחולין (פו ע"ב). שם מובאת דעתו של רבי יהודה, הסובר שאם שוחט חיה ועוף, חייב לכסות את דם החיה לפני שחיטת העוף. ומסיקה הגמרא: "אמר רבי חנינא: מודה היה רבי יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת". מן הגמרא והתוספות (ד"ה ומכסי) שם עולה שזהו דוקא בתנאי שלא הפסיק ביניהם, וכן מסתבר גם לעניינו.
ונראה להביא ראיה נוספת ממסכת מנחות (לו ע"א): "אמר רב חסדא: סח בין תפילה לתפילה - חוזר ומברך". על כך מעירים התוס' (ד"ה סח):
מכאן מדקדקים, כשאדם שוחט עופות או בהמות הרבה וסח בין עוף לעוף - שחוזר ומברך... ומיהו מסתברא, דכיון דיכול לפטור בברכה אחת - אין לו לדבר כדי שיהא זקוק לברכה שניה... אלמא, כיון דיכול לפטור עצמו מברכה שניה, קרי ליה ברכה שאינה צריכה.
כך נפסק הלכה למעשה בכרם-ציון (אוצר התרומות, הלכות פסוקות עמ' קב): "וה"ה התורם ומעשר מינים שונים כאחת, אינו צריך לברך אלא ברכה אחת".
וכן מסתבר, שהרי הנוסח הנפוץ להפרשה מרוכזת ("כל מין על מינו") מקובל ורווח, וכן עמא דבר. וקשה להניח שנוסח מרוכז כזה מותנה בברכה נפרדת על כל מין. לכן נראה, שגם כאשר מפרישים מספר פעמים בזו אחר זו, די בברכה אחת. ואע"פ שאומר נוסח הפרשה לכל אחד בנפרד, ולמרות שמדובר במינים שונים ולפי התוס' הנ"ל במנחות, אדרבא, רצוי יותר למעט בברכות, כל זאת בתנאי שאין הפסק או היסח הדעת בינתיים.
