בעניין הנוסח של הפרשה

השאלה:

1. בנוסח לפי הרב קוק מופיע:
ואם ישאר מהפרי, שיחדתי לתרומה גדולה, או מהפרי שיחדתי לתרומת מעשר, אחר כל היום והלילה של אכילתנו מהפירות שנתלוש, יהי’ הנשאר ג"כ תרומה בכל מקום שהוא סמוך לתרומה ולתרומת מעשר שלמעלה.
מתוך כך נראה שמועיל ליום ולילה. לפי דברי הרב בתשובה כאן ניתן לעשות זאת לשבוע. לפי זה גם הנוסח של הרב קוק צריך לעבור שינוי בקטע שהבאתי בהתאם לזמן המיועד להפרשה מראש, שהרי בנוסח הזה כבר בסוף היום, כל שארית הפרי שייחדתי הופכת לתרומה... ולא ניתן להשתמש עוד בפרי שייחדתי לשאר הימים!
2. הרב קוק כותב: אחד ממאה ממה שיש כאן בצד התחתון של פרי זה נגד כל מה שאתלוש ואוכל, אני, - או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי, - בכל פעם, יהי’ מעשר,
מהנוסח משמע שקובע אחד ממאה מהפרי המופרש יהיה מעשר (ליתר דיוק בסוף יהיה תרומת מעשר) יחד עם עוד חלקים בפירות שיקטוף. ונראה לי שהיה צריך להיות מה שיש כאן בצד התחתון של פרי זה כנגד אחד ממאה מכל מה שאתלוש... ואולי מספיק להשמיט את המילה "ממה" ואז גם ניתן להבין כך. אך בנוסח הנוכחי יוצא שיכול להיות שלא תהיה כמות מספקת לתרומת מעשר למה שיפריש, מאחר וקבע רק מאית מהפרי האחד שבידו.

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | כסליו תשע"ו

בס"ד

שלום וברכת ד'

א. מה שכתב הרב קוק זצ"ל "אחר כל היום והלילה" אין כאן כוונה של הפרשה יומית, אלא הקושי היה כיצד הוא קובע מקום להפרשה של היום השני הרי ביום הראשון חלק מהפרי הוא כבר תרומה או תרומת מעשר, ועל כן כתב שהתרומה של היום השני תהיה ליד התרומה של היום הראשון, אבל זהו ציון מקום לכל הפרשה והפרשה. אפשר גם לומר שההפרשות יחולו זה לצד זה בכל הפרשה בנפרד. אין שם דיון על ההפרשה אלא ציון מקום כל פעם מחדש.
ב. לא הבנתי את השאלה. הרב קוק זצ"ל כתב שמאית שבפרי המיוחד לתרומת מעשר, ועוד תשע מאיות (השאר) יהיו בפירות שיקטפו, המאית זה אחוז מתוך כל מדה שהיא, ועל כן לא משנה מה הכמות המופרשת באותה ההפרשה הוא לא קובע כמות אלא אחוזי פרי. יש לציין שמראש עליו לקחת פירות בכמות שתספיק לכלול בתוכם את כל התרו"ג ותרומת מעשר, כך שלא יחסרו פירות תלושים. אינני רואה כל צורך לשינוי.

בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום שבי דרום

toraland whatsapp