התשובה
א. התפתחות הפרי[1]
הבוטנים הם גידול ש'אינו מסיים', דהיינו הפריחה נמשכת במשך כל תקופת הגידול של הצמח, אם כי בעוצמות משתנות.
זריעת הבוטנים באופן מסחרי נעשית על פי רוב באביב, בסביבות ניסן-אייר (סוף מרץ, תחילת אפריל). משך הגידול משתנה בין הזנים, והוא נע בין 100–110 יום בזנים הבכירים ל-170 יום בזנים האפילים. בגינות פרטיות תיתכן זריעה מאוחרת יותר.
הצמח מתחיל לפרוח כחודש לאחר הזריעה, והוא פורח בארבעה גלים. הגל האחרון הוא בדרך כלל בעל פריחה חלשה יותר. לאחר ההפריה עוקצי הפרחים מתכופפים כלפי האדמה, ננעצים בה, ושם הם מתפתחים. משך הגידול של הפרי הוא 60–70 יום.[2] בדומה לצמחים רבים, התפתחות הפרי אינה רציפה: יש שלבים של גדילה מואצת (שהם בעיקר השלבים הראשונים של התפתחות הפרי), ויש שלבים של צבירת חומרים, כשהגרעין כבר במלוא גודלו (לקראת ההבשלה המלאה). יש לדוש את הבוטנים לפני בוא הגשם, מכיוון שהגשמים מזיקים לפרי המצוי בתוך האדמה ומקשים על מעבר כלי הדיש. מכיוון שישנם בצמח כמה גלי פריחה, ניתן למצוא באותו צמח בוטנים בגדלים שונים, אם כי השאיפה של החקלאי לקבל כמה שיותר פירות גדולים, ולכן לאחר עד כמה שניתן את זמן הדיש.
ב. עונת המעשרות וקדושת שביעית בבוטנים
מעמדם ההלכתי של הבוטנים הוא כקטנית, כפי שמובן מהרמב"ם[3] שכל צמח שהחלק הנאכל בו הוא הזרע, מוגדר כקטנית. עונת המעשרות שנקבעה בקטניות היא הבאת השליש.[4]
אגוזי האדמה (הבוטנים) לא היו מוכרים בארץ בזמן המשנה, ואף לא בתקופת הראשונים (הבוטנים הוכרו ב'עולם הישן', רק לאחר גילויה של אמריקה). קשה להגדיר בהם את זמן הבאת השליש במדויק, על פי המובא בחז"ל, מכיוון שניתן להשוותם לשני סוגי צמחים שונים, כפי שמובא ברמב"ם:[5] ניתן להשוותם לאגוזים, ואז 'הבאת השליש' היא 'משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל',[6] ואז יהיה ניתן לבחון מתי מתפתחת הקליפה האדומה הסמוכה לפרי,[7] או שניתן להשוותם לתבואה, ואז הגדרת השליש היא במעבר בין שלב החלב (אז הגרעין הוא מימי מאוד) לשלב הדונג (אז הגרעין מתחיל להתקשות).
כמו כן, קיימות דעות רבות ביחס להגדרת ה'שליש': שליש הגודל, שליש משקל, שליש הנפח, השלב שבו הפרי ראוי למאכל, ועוד. להגדרות אלו ישנן השלכות מעשיות מרחיקות לכת, משום שלמעשה יש שוני גדול מבחינת הזמנים בשלבי התפתחות הפרי.[8] לכן לא ניתן לומר חד-משמעית מתי הוא זמן 'הבאת השליש', אלא להעריך באופן כללי יותר את סביבות הזמן שבו הבוטנים הביאו שליש.
אי לכך, בזנים בכירים שניתן לדוש אותם לאחר 100–110 ימים לאחר הזריעה, ודאי שכל הבוטנים הביאו שליש לפני ראש השנה, וכולם שייכים לאותה שנת מעשר.
זנים אפילים שדשים אותם לאחר כ-170 יום מהזריעה, שנזרעו לקראת ר"ח סיוון, ייתכן שהפירות שלהם שחנטו בגל הפריחה השלישי או הרביעי יגדלו רק לאחר ראש השנה, ובצמח כזה ייתכנו פירות השייכים לשתי השנים. בוטנים אפילים שגדלים בחלקה מסחרית נזרעים מוקדם, ולכן ההסתברות שיש בהם בוטנים שהביאו שליש רק לאחר ראש השנה היא נמוכה מאוד.
כמו כן במקרים שיש ספק, ומכיוון שניתן למצוא באותו צמח בוטנים בגדלים שונים, ניתן לומר בנוסח ההפרשה גם את הנוסח השייך למעשר שני וגם את הנוסח השייך למעשר עני, כפי שהוא מובא בנוסח ההפרשה של בית האוצר של המכון, ובכך להפריש את שני המעשרות, כפי שנוהגים כיום במקרים של פירות שחונטים סביב ט"ו בשבט, אז ייתכן שבאותו עץ יש פירות ששייכים לשנות מעשר שונות. אם יש הבדלים גדולים בגודל הבוטנים, יש להפריש מן הגדולים על הגדולים ומן הקטנים על הקטנים, בגלל הבעיה של הפרשה משנה אחת על חברתה.
[1]. אנציקלופדיה לחקלאות כרך 2 עמ' 138.
[2]. כלומר הפירות הבשלים הראשונים מצויים אפילו בזנים האפילים כבר כ-100 ימים לאחר הזריעה.
[3]. רמב"ם, הל' כלאיים פ"א ה"ח.
[4]. ראה במה שכתבו הגר"ש ישראלי והרב יהודה עמיחי, התורה והארץ ג עמ' 107–118, ביחס לקביעת קדושת שביעית בבוטנים וגרעינים, אם יש לדון בהם כקטנית, ואז השלב המחייב הוא הבאת שליש, או שיש לדון אותם כירק, ואז השלב המחייב בקדושת שביעית הוא הלקיטה. הלכה למעשה היא שזמן הגידול הקובע בבוטנים הוא הבאת שליש, ראה קטיף שביעית, פרק ו סע' ט.
[5]. רמב"ם, הל' מעשר פ"ב ה"ה.
[6]. מבנהו הבוטני של הבוטן שונה משל מיני קטנית אחרים. לעומת מיני הקטנית שבהם יש תרמיל ובתוכו זרע, בבוטן קיימת שכבה נוספת על גבי הזרע – בדומה לאגוזים שבהם ישנה קליפה חיצונית וקליפה פנימית – מעטה הזרע.
[7]. בבוטנים, קליפה זו היא 'מעטה הזרע' – seed coat.
[8]. עי' הרב יואל פרידמן, 'הגדרת עונת המעשרות', התורה והארץ ד, עמ' 152–159; ולכל הדעות, שליש ממשך זמן הגידול אינו יכול להיחשב כהבאת שליש, עי' בהקדמת הרב קוק זצ"ל לספר אישי השם (ירמע).
