נטע עץ בשטח צבורי

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

היורד לשדה חברו שלא ברשות נפסק בשו"ע (חו"מ שעה) שהיורד מקבל הוצאות, אבל מאידך אנו פוסקים שבעל השדה יכול לומר שיטול את העץ, כך שהמועצה יכולה להגיד לך בעתיד טול את העץ, משמע שלעניין הפירות הם של היורד למרות שינקו מקרקע שאינה שלו (מביכורים יהיה פטור).

א"כ כל זמן שהמועצה לא אמרה טול עציך, יש לך זכות בפירות. בתרו"מ החיוב הוא בפירות ולא בשדה, כפי שהדין לעניין הפקר (תרומות פ"ב הי"א, וברדב"ז) שכל מי שמגדל בהפקר, אמנם אין לו בעלות על הקרקע אבל יש לו בעלות בפירות ולכן חייב בתרו"מ כל הזורע מקום הפקר. כן הדין לעניין הגזלן שאין לו בעלות בקרקע אבל יש לו את הפירות וחייב בתרו"מ. 

הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד הי"א) הביא את התוספתא לעניין גנב וגזלן שלקחו פירות מעץ של יהודי אחר, והדין הוא שתרומתו תרומה, אלא א"כ היהודי רודף וצועק שלא ויתר על הפירות. הסיבה שכאשר היהודי צועק א"כ הפירות שלו, אבל כשאינו מרדף א"כ הגנב והגזלן קנו את הפירות וחייבים בתרו"מ. א"כ בנידון דידן הבעלים הם המועצה (מזכירות המקום), ולהם שייכת הקרקע אבל הפירות שלך, והמועצה יכולה להגיד לך בעתיד טול את העץ, אבל כל זמן שלא אמרו א"כ אתה חייב בתרו"מ אפילו שיש כאן גזל של הקרקע. 

אמנם לאורה יש כאן איסור של בוצע ברך נאץ ד', אבל נראה שאם זה נעשה לטובת הציבור, יש מקום לסברא שגם המועצה לא אכפת לה בינתיים על נטיעת העץ, וא"כ יתכן שיש כאן הסכמה מכללא בשתיקה, ובכך שאיננה מוחה על שתילת העץ, וא"כ נראה שאין כאן ממש גזל, אלא שהם בעתיד שומרים להם את הזכות לבקש עקירת העץ, אבל בינתיים לא אכפת להם מכך ששתלו ברשותם, א"כ אין זה גזל ממש, ועל כן נראה שיש מקום לברך על תרו"מ אלו. 

בברכת התורה והארץ 

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ