התשובה
לכאורה נראה פשוט שפירות טבל הם 'איתחזק איסורא', אלא שאנו חוששים שמא הפרישו מהפירות הללו (הרבנות או אדם מסוים), והחילוני מעיד רק שלא נעשה כאן דבר. על כן זו עדות שלא השתנתה חזקת האיסור. ואע"פ שב'שלחן ערוך'[1] כתב שעד אחד לא נאמן – היינו להוציא מהחזקה, אבל ודאי שעד אחד נאמן לשמר את החזקה. על כן אפשר לסמוך על עדות חילוני שאומר שאלו פירות שקטף מגינתו ולא הפרישו מהם תרו"מ. לאור הנ"ל יש לומר שצריך להפריש מהם בברכה, וחלה גם חובת נתינה ללוי ולעני. ויש לציין שאין לזה קשר לדין של 'בידו', מכיוון שבנד"ד מעיד רק שלא השתנתה החזקה.
[1]. שו"ע, יו"ד סי' קכז סעי' ג.
