התשובה
א. כעיקרון, נתינת המעשר לעני יכולה להיעשות באותה דרך בה ניתן המעשר ללוי (ראה מאמרנו, "בית האוצר" עמ' 287): נותנים לו הלוואה בגובה הערך המשוער של המעשר, והעני מתחייב לפרוע את החוב מן המעשר שיקבל מן המלווה.
ב. כדי שלא יהיה צורך לבצע מעשה קניין בכל הפרשה, יש לסמוך על כך שכאשר נותנים בקביעות את כל המעשר לאותו עני, הוא קונה את המעשר מדין "מכירי עניים" (עי' בספר "התורה והארץ" ב' עמ' 87-89).
ג. כדי לסמוך על דין "מכירי עניים", הורה לנו מו"ר הרה"ג אברהם שפירא שליט"א, שעדיף לתת את המעשר למוסד המטפל בעניים קבועים, כגון: ישיבה או כולל אברכים.
ד. תלמיד ישיבה, אף שהוא מקבל את פרנסתו מהוריו ומן הישיבה, מוגדר כ"עני", מפני שאין לו מקורות מחיה שהוא מקבל אותם בזכות, ומה שהוא מקבל, הוא מקבל בחסד (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 113-114).
ה. מן הסיבה הזאת, באנו בדברים עם מוסד תורני שלומדים בו אברכים המוגדרים כ"עניים" עפ"י ההלכה (דהיינו: שאין להם מקורות הכנסה קבועים המספיקים למה שמקובל כיום כרמת חיים מינימאלית), והם שיקבלו את דמי מעשר העני שיגיעו באמצעות "בית האוצר".
ו. בכל שאר הדברים, דרכי הנתינה של מעשר העני יהיו זהים לדרכי הנתינה של המעשר הראשון.
ז. למשקים גדולים, שאינם יכולים לפעול עפ"י הדרך המוצעת, אנו מציעים לבחור את הדרך המעשית לחישוב ערך המעשר ולקיום המצווה בהתייעצות עם הרבנים המקומיים או עם צוות הרבנים במכון התורה והארץ. "בית האוצר" ישלח חוזר לרבני ההתיישבות כדי לסייע בהדרכת החקלאים. (עי' "התורה והארץ" ב' עמ' 97-105, וכן בחוזה ההלוואה שבעמ' 119).
