התשובה
הקדמה לתשובה: לאמיתו של דבר שאלתך נוגעת דווקא בימינו, כי בשנים עברו לפני שעם ישראל גלה מארצו הדבר היה פשוט מאוד להסביר את מצוות הפרשת תרומות ומעשרות ונתינתם, כולל הפרשת ונתינת מעשר עני.
הסיבה לכך היא כי בדורות הקודמים כאשר עם ישראל ישב על אדמתו, ורבים מאוד גידלו פירות וירקות לצריכה עצמית לו ולבני ביתו ואולי גם למשפחה המורחבת.
במצב כזה פשוט היה להסביר את המצווה בכללותה: שלאחר הקציר של התבואה או קטיף הפירות, אדם מישראל היה מסיר כמות מסוימת מהיבול כ 2% (באומד ולא בצורה מדויקת). מברך להפריש תרומה גדולה קורא לה שם תרומה, ונותן אותה לכהן. לאחר מכן מסיר עשירית מהפירות מברך להפריש מעשר ראשון, קורא שם ונותן ללוי, מכמות זאת היה הלוי או בעל הפירות עצמו מפריש עשירית מהמעשר מברך קורא שם תרומת מעשר ונותן לכהן.
וממה שנשאר מסל הפירות (פחות מעט מ 88% - לאחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון) , היה הבעלים מפריש בשנים מסוימות עוד עשירית מהפירות שנותרו שזה סך הכל קרוב ל 9% מכלל הפירות שגדלו בשדהו. לאחר שהסיר כמות זאת מהפירות הוא מברך להפריש מעשר שני, וקורא לו שם מעשר, ומעלה אותו לירושלים ולאוכלו שם בטהרה, או שפודה אותו בשוויו ומעלה את הכסף לירושלים שם הוא קונה בכסף צרכי מאכל כולל בשר ועופות וכדו' ואוכל אותם בטהרה יחד עם עוד אנשים מישראל כפי שליבו חפץ.
אולם בשנים מסוימות לאותם פירות צריך לקרוא שם מעשר עני ולתת אותם לעניים בכל הארץ ואין בהם קדושה.
אולם בימינו שברוך ה' שבנו ארצה וצורת החקלאות השתנתה לבלי הכר, ומאידך ישנם אנשים רבים שמגדלים כמות קטנה מאוד של יבול שבדרך כלל זה כמות קטנה מאוד מצריכה ביתית שנתית – ובמצב כזה מסובך יותר לקיים את מצוות הנתינה כפי שתואר לעיל.
ראשית, נתינת תרומה גדולה לכהן לא מקיימים בדרך כלל – כי לכהן אין מה לעשות בפירות, כיוון שכולנו בחזקת טמאי מתים, ואסור לכהן לאכול תרומה במצב כזה.
אך גם ביחס למעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים, שאין בהם קדושה (לאחר הפרשת תרומת מעשר) קשה לחקלאים לקיים את מצוות הנתינה ללוי ולעני. הסיבה לכך היא, כי מצד אחד, ישנם חקלאים המגדלים תוצרת רבה, ונתינת פירות המעשר עצמם באופן ישיר ללוי או לעני, היא נטל וטורח בלתי מבוטל עבור החקלאים, ואף למקבלים קרי ללויים ולעניים אין צורך בכמות גדולה של פירות.
אך גם לאותם בעלי גינות שמגדלים בחצרם עצים בודדים או מעט ירק ותבלינים, - למרות שלא מדובר בכמות גדולה, גם אצלם נתינת עשירית ללוי או לעני אינה מעשית, לא להם ולא למקבלים, אך מסיבה אחרת, כי כיוון שמדובר לעתים בכמות המזערית של הכמות שצריכים להפריש כמעשר – לא שייך לתת ללוי ולעניים – כי לעתים מדובר בחצי פרי וכדו'.
עד כאן הרקע לסיבה מדוע היום דרך נתינת המעשרות המעשית היא באמצעות קרן 'בית האוצר'.
ומכאן התשובה הישירה לשאלתך: הדרך של הנתינה באמצעות 'בית האוצר' – דרך שלא המצאנו אותה בכלל אלא היא מבוססת על תקנת חז"ל שנפסקה להלכה.
פיתרון זה מוזכר כבר במשנה (מס' גיטין פרק שלישי, ובגמ' שם דף ל' ע"א) לגבי נתינת כל המעשרות – אך אנו נתייחס עכשיו לנתינת מעשר עני.
ההצעה שמובאת במשנה: היא שכל אדם שיצטרך להפריש מעשר-עני במשך שנת המעשר, ייתן מראש בתחילת השנה סכום כסף מסוים כהלוואה לעניים באמצעות גבאי צדקה, וכמו כן יתחייב לתת את כל פירות מעשר-עני, אך ורק לאותם עניים בהם מטפל גבאי הצדקה.
במצב זה, כאשר יפריש האדם תרומות ומעשרות במשך השנה, העני יזכה בפירות והירקות של מעשר-העני. אך במקום להעביר את הפירות עצמם לידי העני, הוא ישאיר את הפירות ברשותו, ויקזז את שווים הכספי מהסכום שהלווה לעני. כך בכל פעם 'יתרת ההלוואה' שהלווה בעל הפירות לעני תרד, והפירות ייהפכו לרכושו הבלעדי של המפריש. כך בסופו של דבר העני יקבל את המגיע לו, והמפריש יוכל להשתמש בפירות ובירקות כפי שהוא משתמש בשאר הפירות והירקות.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
