יבול נוכרי בקרקע חכורה מיהודים והחקלאים יהודים

התשובה

ב"ה

שלום וברכה

בתשובה לשאלתך 

א. להלכה בעלות של הנוכרי בקרקע אינה מפקיעה מחובת תרומות ומעשרות, ערלה וכדו', כיוון שאנו פוסקים ש'אין קניין לנוכרי בקרקע של ארץ ישראל להפקיע מחיוב המצוות התלויות בארץ". אף אם הוא היה קונה את הקרקע, ובוודאי אם הוא רק חכר את הקרקע כמו בנידון דידן.

ב. אמנם אם הקרקע של נוכרי והיבול הוא בבעלותו והוא גם עשה את פעולות 'גמר המלאכה' (ברוב הגידולים: הכוונה לקטיף ומילוי הכלים בשטח) - היבול פטור מתרומות ומעשרות.

ג. אולם אם יהודי מבצע את גמר המלאכה לאחר שהוא רכש את הפירות, כאשר הפירות הם בבעלותו כגון שהוא קונה את היבול לפני הקטיף ומבצע את הקטיף בעצמו או קונה זיתים או ענבים מנוכרי ולאחר מכן היהודי מכין שמן-זית או יין כשהפירות הם גם בבעלותו. במקרים אלו נפסק להלכה שחובה להפריש תרומות ומעשרות בברכה, וכפי שפסק מרן בשו"ת אבקת רוכל והעיד שכך המנהג בארץ ישראל.

ד. כאשר הקרקע והיבול של נוכרי אך היהודי מבצע את גמר המלאכה כפועל של הנוכרי והפירות נשארים בבעלות הנוכרי גם בשלב גמר המלאכה בשאלה זו - נחלקו האחרונים ולהלכה מפרישים תרומות ומעשרות בלי ברכה.

ה. אמנם אם הקרקע בבעלות ישראל והגידולים הם של נוכרים מהתחלה ועד הסוף - נחלקו בדבר הגרצ"פ פרנק זצ"ל והחזו"א - האם צריך להפריש תרומות ומעשרות - ולמעשה מפרישים תרומות ומעשרות כוללת אמירת נוסח ההפרשה אך בלא לברך את ברכות ההפרשה והפדיון. 

אמנם המקרה הנידון קצת שונה: כי הקרקע היא 'בבעלות על' של ישראל, אך החברה הצרפתית שבבעלות נוכרים חכרה גם את הקרקע וגם הבעלות על הפירות מתחילת הגידול ועד סופו היא של החברה הנ"ל, ומאידך את הפעולת שבשלב 'גמר המלאכה' מבצעים חקלאים יהודים.

לענ"ד במקרה זה כיוון שהחקלאי היהודי ביצע את פעולת גמר המלאכה - צריך להפריש תרומות ומעשרות אף כשהפירות נשארו בבעלות החברה הנוכרית, אך לא לברך על ההפרשה - וכיוון שכאן למרות שהפירות הם בבעלות החברה אין זה פוטר מחיוב תרומות ומעשרות - השאלה אם זה מוכר לצרכי מס או שלא ניכר - כיוון שהמעשה נעשה על ידי ישראל. 

לכן למעשה צריך להפריש תרומות ומעשרות כולל אמירת נוסח ההפרשה במלואו, אך בלא לברך את הברכות שבתוך נוסח ההפרשה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב