התשובה
בתשובה לשאלותיך אענה בלי נדר על ראשון ראשון:
-
אם רק מה שהשכנה קוטפת נחשב הפקר – יוצא שזהו הפקר חלקי לאדם מסוים בלבד, והפקר כזה אינו הפקר, שאמנם נחלקו בשאלה זו רבי יוחנן ור"ל בתלמוד הירושלמי פאה פ"ו ה"א; ולהלכה פסק הרמב"ם בהלכות נדרים פ"ב הי"ד-הט"ו, שהפקר כזה אינו הפקר כלשונו: 'המפקיר לעניים אבל לא לעשירים אינו הפקר, עד שיפקיר לכל כשמיטה".
-
זריקת לימון דרך החלון תפטור אותו ממעשרות מאכילת עראי – אך לא מאכילת קבע.
-
הכנסה מהחצר לבית מחייבת במעשר אפילו אם קטפו פרי אחד, לעומת זאת חובת הפרשת מעשרות לצורך אכילה בחצר מותנית בהתאם לאופן הקטיף כמבואר להלן תשובה לשאלה 4.
-
כאשר קוטפים בחצר פרי אחד אחד ואוכלים לא צריך לעשר, אלא אם כן מדובר בפירות שנאכלים פלחים שדינם כרימון שאפילו פרי אחד שלם מתחייב במעשר. כיוון ששני פירות או שני פלחים נחשב גמר מלאכה לאכילה והחצר קובעת אחרי גמר מלאכה.
-
יש הבדל בין איסור בל-תשחית כאשר אדם עוקר עץ, שהדבר אסור לדעת כולם מהתורה, גם כאשר עושה כן לצרכיו. פעולה כזו תהיה מותרת במקרים ייחודיים בהתאם למגבלות שנאמרו בגמ' ובפוסקים. לעומת זאת 'בל תשחית' של דילול ענפים של עץ פרי, אף שהיא קיימת אך זה כאשר הוא עושה זאת ללא כל סיבה, באותה מידה שאדם עובר על 'בל תשחית' כאשר הוא זורק מאכלים או חפצים ללא סיבה (כאשר במקרים אלו חלוקות הדעות האם הדבר אסור מהתורה או מדרבנן).
אך כאשר אדם מדלל ענפים לצרכיו, כגון לצורך מעבר בגינה או אפילו לצורך הנוי של העץ, וכן לצורך טיפול בעץ או בקטיף של הפירות. במקרים אלו אין הדבר נכלל באיסור 'בל-תשחית' כל עוד שזה לא גורם לעקירה או לייבוש של העץ. כך הדבר אמור אם אדם משקה בכמות מופחתת כדי שהוא לא 'יתפרע' – הדבר מותר כל עוד שהדבר לא יזיק לעץ ויגרום לו להתייבש.
בברכת התורה והארץ
שבת שלום ומבורך
אהוד אחיטוב
