הפקיר פירות גינתו - אך מבקש שיודיעו לו לפני שבאים לקטוף

התשובה

ב"ה

שלום וברכה וכל טוב

בתשובה לשאלתך,

תשובה קצרה:

אדם שמפקיר את פירות חצרו, זכאי לשמור על פרטיותו בחצר, כי את החצר הוא לא הפקיר. לכן  אם דרישתו שיודיעו לו לפני שבאים לקטוף היא דרישה כנה ואמיתית, והוא אכן מאפשר לאנשים לבוא ולקטוף כאשר הם מודיעים לו מראש, אכן אזי הפירות פטורים מתרומות ומעשרות באופן ודאי.

אך אם נראה לכם שהוא הפקיר את הפירות רק בכדי לפטור מתרומות ומעשרות, ובכל פעם שמבקשים ממנו הוא ידחה את האנשים בתירוצים שונים, קשה יהיה להתיר לאכול מהפירות ובמצב כזה תפרישו תרומות ומעשרות ללא ברכה.

להרחבת הדברים:

חובת הפרשת תרו"מ קיימת רק על פירות שיש להם בעלים, כלשון הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"א): "כל אוכל אדם הנשמר... חייב במעשר". לפיכך "ההפקר פטור מתרומה ומעשרות" (רמב"ם הל' תרומות פ"ב הי"א). ישנם מספר מקרים המוגדרים בעליל כהפקר ואחד מהם הוא שפירות הופקרו במפורש על ידי הבעלים, כלשון הרמב"ם (רמב"ם הל' נדרים פ"ב הל' יד) "ומה הוא הפקר? הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל בין במטלטלין בין בקרקעות...". ולכתחילה צריך להקפיד שזה ייעשה בפני שלושה אנשים.

מאידך, הפקר לאנשים מסוימים אינו הפקר, ונחשב הדבר כנתינת רשות וחובה להפריש מהם תרומות ומעשרות, כפי שפסק הרמב"ם (רמב"ם הל' נדרים פ"ב הט"ו): "המפקיר לעניים אבל לא לעשירים אינו הפקר עד שיפקיר לכל כשמיטה..." (עפ"י ירושלמי פאה פ"ו). ומקרה זו מוגדר כמתנה ומתנה אינה נחשבת כהפקר (עפ"י שו"ת נודע ביהודה קמא אהע"ז סי' נט).

לכן, אם בנידון דידן שכנכם אכן הפקיר בכנות את הפירות לכולם, אלא שהוא רוצה לשמור על פרטיות בחצרו, דבר שהוא זכאי לכך כי את חצרו הוא לא הפקיר. אך בכל פעם שמעדכנים אותו הוא מודיע לאנשים שהם יכולים להיכנס לאחר בדיקה שאשתו לא בחצר, אזי מוכח שהוא הפקיר באמת והפירות פטורים מתרומות ומעשרות באופן ודאי.

אך אם קיים חשש שהוא הפקיר את הפירות רק כדי לפטור את הפירות מתרומות ומעשרות, אך בכל פעם שמבקשים ממנו הוא דוחה את האנשים בתירוצים שונים, קשה יהיה להתיר לאכול מהפירות במצב כזה ללא הפרשה, ויש להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב