האם מותר להשליך פירות טבל לאשפה?

השאלה:

שלום רב. רציתי לשאול לגבי פירות טבל, כגון פירות שנקטפו מעץ הנמצא בחצר, האם מותר לזרוק אותם לפח? אני שואל בגלל דברי השולחן ערוך בסימן שלא, פח שפירות שנגמר מלאכתן אפילו אם לא הוקבעו למעשר אסור להפקירן בגלל הפסד השבט, אז לכאורה קל וחומר במקרה של פירות בחצר שגם הוקבעו למעשר? מצד שני אם נאמר שאסור לזרוק, אז מה יעשה בעל עץ שלא מעוניין לאכול את כל הפירות שבעץ? חייב להמתין עד שיפלו וירקבו ורק אז יוכל לזרוק אותם? זה הרי גם לא מסתבר. תודה רבה, אנחנו נעזרים רבות באתר המכון כדי להשלים את הלימוד בנושאים אקטואליים, חיילכם לאורייתא.

התשובה

הרב יצחק דביר | י"ב חשוון תשפ"ה 12:00

שלום וברכה

שאלה זו תלויה בהבנת טעמו של איסור כילוי הטבל:

לשיטת הט"ז (יו"ד א, יז) ישנה מצות עשה להפריש תרומה גם מטבל שאינו מתכוון להנות ממנו,  בספר גנזי יוסף (רבי יוסף בלוך, פסחים לג:) כתב שזהו הטעם לאיסור כילוי הטבל, משום שבכילויו מבטל את מצות הפרשת התרומה. לשיטה זו גם כילוי שאין בו הנאה אסור משום שבכך מתבטלת המצוה[1].

לעומת זאת המגן אברהם (ח, ב) כתב שאין חובת הפרשה בדבר שאין בכוונתו להנות ממנו[2], וכן כתבו גם במנחת חינוך (רפד סוף אות ב), ושו"ת בית שערים (או"ח שז).

למעשה דעת רוב האחרונים שרק אם נהנה מכילוי הטבל הדבר אסור, אך מותר לכלות פירות שאינם מעושרים כשאינו נהנה מכילויים, משום שמעת שאינם מיועדים להנות מהם - אין חיוב לעשר אותם כלל[3].


[1] סיעתא לשיטה זו ניתן להביא מהירושלמי (מעשר שני ה, ה) שכותב שמי שנשרף טבלו אינו יכול לומר וידוי מעשרות משום שלא קיים המצוה. ועיין בביאור הגר"א שם.

יש להעיר שלשון הט"ז היא "שאינו מתכוון לאכלו עדיין", ויתכן שאינו מחייב אלא כשבכוונתו לאוכלו בעתיד.

[2] המגן אברהם כותב דבריו לענין הפרשת חלה, אך מסתבר שהוא הדין גם לתרומות ומעשרות, וכך הבין במנחת חינוך דלהלן.

[3] עיין בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב רמא) שכתב שדווקא כאשר נהנה מן הטבל אסור לכלותו, אך אין איסור לכלותו בלא הנאה. (כך משמע גם מדברי הרמב"ם תרומות יא, יח שהתיר לכלות אפילו תרומה בלא הנאה), וכן כתב בשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן פו), ובחזון עובדיה (תרומות ומעשרות עמ' קכט). ועיין בחזון איש (דמאי ד, ב) שסבר שגם לשיטת הט"ז וסיעתו אין איסור לכלות טבל בלא הנאה.

toraland whatsapp