התשובה
שלום
מעיקר הדין יש לתת לעניים את הפירות עצמם שהפרשו בפועל לשם מעשר עני. אך הואיל שהדבר קצת מורכב יש פיתרון המבוסס על דין "מכירי עניים" . ההסכם הוא שהעני מקבל הלוואה על סך מסויים, מאידך בעל הפירות מתחייב לתת מעשר עני רק לאותו עני, ובשעה שבעל הבית מפריש תרו"מ ואומר שהפירות הללו הם מעשר עני, בכך העני הופך להיות מכירו והמעשר עני מוקנה לו (על פי הגמ' גיטין ל ע"א) והם קניינית שייכים כבר לעני. והואיל ופירות מעשר עני הם חולין ומותרים לכולם באכילה, יכול העני לומר לבעה"ב שהוא רוצה במקום לשלם את החוב שיאכל בעל הבית את הפירות שלו. על פי זה מובן שבעה"ב אוכל את הפירות שהומרו בחובת העני.
אכן בשעת בדחק ניתן להסתך על הדעה שניתן לתת את שוי הפירות בלא הקנית הפירות עצמם לעני, בהסתמך על הסברא "מה לי הן מה לי דמיהן" (הרדב"ז קיים מנהג זה).
לכן ע"מ לקיים מצוות נתינת מעשר עני בצורךנכונה יותר. כדאי להיות מנוי לבית האוצר של מכון התורה והארץ ודרכו אתה נותו הלוואה לעני (מכירי עניים) וכל פעם שאתה מפריש תרו"מ העניים זוכים בפירות וקיימת מצוות נתינת מעשר עני בשלמותו והעני מוכן שהפירות ישארו בידך בתור פרעון ההלוואה שנתתה להם בתחילה .
הסבר כיצד פועל בית האוצר והצטרפות לחץ כאן
מאמר מורחב בנושא ניתן למצוא באתר המכון לחץ כאן
