התשובה
המתכוון להפיק אלכוהול מן היין השני, עליו להפריש תרומות ומעשרות מהיין השני וגם על הפסולת המיועדת לאלכוהול. לכן כדאי להפריש מהיין השני גם על הבלוע בזגים שעתידים לעשות מהם אלכוהול, כפי שכתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד ה"כא):
התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין, התורם את הבור של יין צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבגפת, ואם לא נתכוון אלא תרם סתם נפטר הכל, שתנאי בית דין הוא שהתרומה על הכל.
כך רואים מנוסח הפרשה שהיה בירושלים (מובא בספר 'הצדיק ר"ז מסלנט') וזה לשונו:
יקח מעט משקה בכלי ויאמר: הרי זו תרומה גדולה על כל המשקים שבכלי שלפני, ועל הבלועים בכלים ובשמרים ובענבים ובצמוקים ובחרצנים ובזגים, וישפוך. אח"כ יקח יותר מחלק א' ממאה בכלי (כדי שיספיק גם על הבלועים וכו') ויאמר: מה שיש בפה של זה הכלי שבידי חלק א' ממאה מכל המשקים שבכלים שלפני ומכל הבלועים שזכרתי עם עוד ט' חלקים כיוצא בו שבפה של זה הכלי שלפני, הרי זו מעשר ראשון על כל המשקין שבכלים שלפני ועל הבלועים שזכרתי. זה החלק מעשר שבכלי שבידי הרי זו תרומת מעשר על כל המעשר שלפני. ושיעור הראוי למעשר שני מכל המשקים ומהבלועים שלפני הרי זו מעשר שני בשולי של זה הכלי שלפני על כל המשקים והבלועים שלפני [ובשנות מעשר עני יאמר: הרי זו מעשר עני וכו'], ומעשר שני זה וחומשו יהא מחולל על פרוטה זו שבידי.
אמנם החזו"א פסק שאין צורך לומר שמפריש על הבלוע, מכיוון שכתב הרמב"ם שכל ההפרשה היא לפי תנאי בית דין, ולכן ברור שהיא גם על הבלוע בכלים. כיוון שמפרישים מן הבלוע בזגים, בוודאי אין צורך להפריש שוב מהאלכוהול שיצא בעשיית היין.
האלכוהול הנעשה מענבים חולין פטור מתרומות ומעשרות, ואין חיוב ההפרשה מתחדש כי האלכוהול הוא 'זיעה בעלמא' ולא משקה מיוחד כיין ושמן. אולם אם לא הפרישו בין עשיית היין השני לבין הפקת האלכוהול, נראה שגם האלכוהול יהיה חייב, מכיוון שהגיע מטבל, שהיה חייב. וכן כתב הגרצפ"פ זצ"ל ('כרם ציון' הלכות פסוקות עמ' כג) בשמו של הגר"ש סלאנט זצ"ל, אף שהוא עצמו הסתפק בשאלה זו.
סיכום
להלכה, נראה שיפריש לאחר שלב עשיית היין השני (אם יש כמות המחייבת) ויכוונו גם על הבלוע בזגים ובחרצנים, האלכוהול שיעשה לאחר מכן פטור מתרומות ומעשרות.
