ביעור בעראק של שביעית

התשובה

נאמר בגמרא (חולין קכ ע"ב) שלגבי שביעית 'משקין היוצאין מהן כמותן', דהיינו כל משקה המופק מפירות שביעית – דינו כפירות שביעית עצמם, וכך פסק גם הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פכ"א הכ"ב) באשר למשקים שמופקים מפירות שביעית.

באותה הלכה הרמב"ם דן ב'ספיחי שביעית' האסורים, אולם במשנה (פ"ז מ"ו) למדנו מחלוקת לעניין שרף, שהוא הקטף היוצא מן האילנות: לדעת תנא קמא יש בו קדושת שביעית, ולדעת ר' שמעון 'אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי', וכך פסק הרמב"ם בהלכותיו (הל' שמטו"י פ"ז הי"ט):

הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלים ומהעיקרים אין לו שביעית, והיוצא מן הפגים יש לו ולדמיו שביעית.

העולה שלקטף היוצא מהפרי עצמו ואפילו מהפגין יש קדושת שביעית, ורק אם יצא השרף מהעץ או מהעלים אין בו קדושת שביעית. וכך כתב הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל בהקשר לקדושת שביעית של עראק (מאמר מרדכי, שביעית סי' ט עמ' שסג):

עראק של שביעית לרפואה כמו"כ הרוצה לגרגר עראק שעשוי מפירות שביעית מענבים או מתאנים שרגילים לעשות מפירות אלו כל השנה את המשקה... אין להתיר זאת בשביעית משום דדרשינן לאכלה ולא למלוגמא.

השאלה היא האם יש למשקים אלה גם חובת ביעור? מדברי רש"י (חולין שם) מתבאר שלמשקים שיוצאים מפירות שביעית יש גם חיוב ביעור. הרמב"ם לעומת זאת, לא גילה דעתו האם ב'יוצא מפגי שביעית' יש גם ביעור. אולם הרדב"ז (הי"ט) כתב שיש בו חיוב ביעור. ה'תוספות יום טוב'^[1] לעומת זאת, כתב שאין חובת ביעור בשרף היוצא מפגי שביעית אבל ה'משנה ראשונה' הכריע שיש קדושת שביעית וביעור ביוצא מפגי שביעית, וכן כתב גם הר"ש. וכן נראה מפירוש 'ראשון לציון' למשנה (פ"ז מ"ז).

במקרה דנן אין מדובר בסתם משקים שיוצאים מן הפרי, אלא מתבצעת הפקה שכוללת תהליכים מסוימים בפרי, כגון בישול וזיקוק. אף על פי כן נראה שיש במשקים המופקים הן קדושת שביעית והן ביעור, כי אין דינם שונה מפירות שעשו מהם צבע, שיש להם דין ביעור, כמבואר ברמב"ם (הל' שמטו"י פ"ז הי"ג): 'ממין הצובעין... יש לו ולדמיו שביעית וחייב בביעור'. כלומר אף שהצמח עובר תהליכים מסוימים לשם קבלת הצבע יש בו קדושת שביעית וחובת ביעור. לכן נראה שאף שהענבים עוברים תהליך זיקוק והנחת האדים על זרעי אניס הם נחשבים להיות מאכל שביעית שחייב בקדושת שביעית וביעור.

ואמנם דנו בחובת ביעור בעראק, אבל עצם הפקת העראק היא בעייתית ונראה שיש לגביה מחלוקת אחרונים. 'ערוך השלחן'^[2] כתב שאפשר להקל  ולהפיק יין שרף מדגן בשביעית כי זו הדרך היחידה להפיק שיכר, ועל כן זה דרך העולם ומותר בשביעית. לעומת זאת הרב קוק זצ"ל^[3] כתב שאסור לעשות כן, והסתמך על התוספתא (תרומות פ"י ה"ה) 'אין לעשות מתמרים שכר'. ונראה שמשאריות ענבים שכבר אינם ראויים לאכילה ושתיית יין, אפשר לכולי עלמא להפיק את העראק, אך כאמור יש לנהוג בו קדושת שביעית וחייב בביעור.

[1].   תוי"ט, שביעית פ"ז מ"ו.

[2].   ערוך השלחן, הל' שמטו"י סי' כד סעי' ט.

[3].   משפט כהן, סי' פה; שבת הארץ, פ"ה ה"ג אות ד (עמ' 476).