התשובה
הגידולים החקלאיים בארץ ישראל הגדלים בשביעית בקרקע השייכת לישראל, ואשר שלב הגידול הקובע שלהם (חנטה, קטיף, וכדו' - כל סוג גידול עפ"י דינו המיוחד) חל בשנה השביעית, הם קדושים בקדושת שביעית. המשמעות המעשית הנובעת מכך, מתייחסת כבר ליבול בראשית גידולו, כיוון שהוא צריך להיות מופקר לכל אדם מישראל (רמב"ם הל' שמיטו"י פ"ד הכ"ד) כפי מה שנצטווינו בתורה (שמות כג, יא): "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך".
גם לאחר הקטיף באופן המותר, מוגבל השימוש בפירות אלו רק לצרכי אכילה ושתייה, ובאופן המקובל באותם גידולים, וכן מותר לעשות בהם שימושים הדומים לאכילה (רמב"ם שם פ"ה ה"א, ה"ג). לעומת זאת אסור לסחור בפירות שביעית (רמב"ם שם פ"ו ה"א), או להוציאם לחוץ-לארץ, וכן אסור להפסידם.
