התשובה
פירות העץ - בפירות העץ קיים שלב מכריע בתהליך הגידול הנקרא "עונת המעשרות" (שלב זה נקרא גם "הבאת שליש"- להגדרתו המדויקת מבחינה מציאותית עי' שבת הארץ פ"ה ה"ג אות ....). לשלב זה יש השלכות כמעט בנוגע לכל המצוות התלויות בארץ, ואף בנוגע לחלות קדושת פירות שביעית לדעת הרבה פוסקים. לפיכך חלק גדול מסוגי הפירות שייקטפו בשנה השמינית (ה'תשע"ו) יהיו קדושים בקדושת שביעית, כיוון שלשלב הקטיף (הנקרא בהלכה: "לקיטה") אין משמעות בפירות העצים (למעט אתרוג שמתחשבים בו גם לפי זמן לקיטתו).
משום כך, למרות שמלאחר ראש-השנה אין שום מגבלה על עבודות הקרקע בשמינית – עדיין הפירות הגדלים במטעים והגינות נחשבים כהפקר בשנה השמינית עד זמן רביעה שניה, שהוא בין כ"ג במרחשון לר"ח כסלו. לאחר זמן זה מותר לנעול את הגינה או המטע, ולקיים את מצוות ההפקר בהוצאת הפירות החוצה.
כיום רוב הציבור בארץ אינו נגיש לכל הגידולים החקלאיים, עובדה המונעת ממנו באופן טבעי לדעת עד מתי צריך לנהוג קדושת שביעית בסוגי הפירות השונים. כמו כן אף מי שמגדל עצי פרי בחצרו או בשדהו, קשה לו לדעת אימתי הגיע השלב של "עונת המעשרות" בפירותיו, ובודאי שאינו יכול לדעת מהו המצב בשאר סוגי הפירות הגדלים בארצנו הקדושה ושאינם גדלים בשטחו. לשם כך נועדו לוחות המציינים בכל סוג פרי אימתי הוא נחשב מגידולי השמינית (לוחות אלו קיימים גם בספר קטיף שביעית עמ' 395-398).
ארבעת המינים בשמינית - אתרוגים הנקטפים לחג הסוכות, בין אותם שיילקטו בתשע"ה ובין אותם שיילקטו בתשע"ו – חלה עליהם קדושת שביעית, ויש לצרוך אותם רק מאדם המגדל ומשווק אותם בשליחות אוצר בית דין, או עפ"י היתר מכירה. לעומת זאת בלולבו ערבה אין קדושת שביעית נוהגת ומעיקר הדין אף לא בהדסים הגדלים לצורך מצווה. ובכל זאת גם אותם אין לקנות מאדם המוכר אתרוגים בדרכים אסורות, כיוון שדינו כחשוד על השביעית, שאסור לקנות ממנו כל תוצרת חקלאית.
