התשובה
לדעת רוב האחרונים, מעשרות שמצוות ביעורם היא להפרישם ולתת אותם (במקרה הצורך). ניתן בדיעבד לעשות כן גם לאחר הפסח, היות שאף פעם אינם נאסרים באכילה. לעומת זאת, מעשר-שני ונטע-רבעי שהמצווה לבערם מן העולם, לא ניתן לעשות כן לאחר הפסח, כיוון שלאחר זמן זה אין פדיונם מועיל, היות שהם כבר נאסרו באכילה (תורת הארץ פרק ג אות נד). לעומתם, דעת החזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה ונראה שם עבר) שניתן לפדות מעשר-שני אחר זמן הביעור, כשאר דברים שנצטווינו ב"בל תאחר".
אולם בשו"ת מנחת שלמה (סי' סה אות ב) סובר שתוצרת שכלל לא הופרשו ממנה תרו"מ עד הפסח (כגון יין מלפני שנתיים), ניתן לעשות כן ולפדות את המע"ש, גם לאחר הפסח. מאידך, פירות או מטבע שהיה להם שם מע"ש בזמן הביעור, שוב אין יכולת לפדותם לאחר הביעור
