התשובה
להלכה נפסק (רמב"ם הל' שמיטו"י פ"ה הי"א) שאדם "לא ישנה פירות מברייתן, כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר. דבר שדרכו חי לא יאכל אותו מבושל". ומדבריו בהל' תרומות (פי"א ה"ב) נתבאר שלהכין דבש מתמרים של תרומה, או יין מתפוחים של תרומה נחשב כ"שינוי פרי מברייתו".
אמנם, יש מקילים להכין ריבות מפירות שביעית אף אם לא ניכרת צורת הפרי לאחר הכנת הריבה, אם רגילים להכין ריבות מאותם מיני פירות גם בשאר השנים, ונימוקם הוא שאם זו דרך השימוש המקובלת בשאר השנים, אין מעשה זה נחשב בכלל האיסור לשנות פרי מברייתו. אך יש הסוברים שבהכנת ריבה צריך שני תנאים להתיר: א. שמדובר בסוג פרי שרגילים להכין ממנו ריבה. ב. שצורת הפרי ניכרת לאחר הכנת הריבה.
אולם אם יש לאדם עודפי פירות העלולים להירקב – מותר לדעת כולם להכין מהם ריבה גם באופן שלא תהיה ניכרת צורת הפרי.
