התשובה
גם בימינו קיימת חובה לדאוג לכך שבערב פסח של השנים הרביעית והשביעית למניין שנות השמיטה - לא יישארו בבתינו תרומות ומעשרות. כמו כן אם יש בידינו פירות טבל או ספק טבל, השייכים לשנות המעשר של שלושת השנים האחרונות עלינו להפריש מהם תרו"מ, ולדאוג שהמעשרות המופרשים מהם יגיעו ליעדם ולא יישארו ברשותנו. מי שיש ברשותו מטבע לפדיון מעשר-שני, עליו לפדותו עד מועד זה על מטבע אחר או סוכר בשווי פרוטה, ולבערם מן העולם. אם לאחר מכן יגיעו לידינו פירות או מטבעות כאלו בתוך חוה"מ פסח עלינו לדאוג לבערם עד ערב שביעי של פסח.
יש הסוברים שאין מצווה להמתין עם המעשרות עד הפסח וניתן לבערם אף קודם לכן (חזו"א דמאי סי' ב אות ז ד"ה נראה דאינו חייב). אך לדעת המנחת חינוך (מהדורת מכון ירושלים אות ו ד"ה אך לפי דעתי), והאדר"ת (אחרית השנים פ"ב אות ד) קיימת מצווה לבער את המעשרות דווקא במועד זה. אמנם גם לדעתם אדם שביער את המעשרות זמן רב קודם לפסח, יכול לקיים את המצווה באם הוא יבדוק סמוך למועד הוידוי (שיחול בשביעי של פסח במנחה), שלא נשארו ברשותו מעשרות - כפי שנהוג בנוגע למצוות ביעור חמץ בפסח, שאף מי שאכל את חמצו עד ערב פסח, עליו לבדוק אור לי"ד בניסן שלא נשאר ברשותו חמץ (עי' מאמרו של מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א הודאת הארץ עמ' 180-181).
