התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
א. אמנם אתה צודק. המשמעות של רוב ישראל היא ביחס לתרו"מ.
ב. זריעה, זמירה, קצירה ובצירה הם מלאכות מדאורייתא, אולם השביעית בזה"ז היא מדרבנן. וכשחכמים תקנו חובת שביעית כעין דאורייתא תקנו, ולכן אפילו בשביעית בזמה"ז דרבנן יש חומרא גדולה יותר במלאכות דאורייתא. וכפי שכתבו הפוסקים שיש להחמיר במלאכות דאורייתא אפילו לאחר התר מכירה.
ג. בכל דבר הדיון הוא בפני עצמו, אין כאן שאלה של שיטה. יש שאלות של אוקמי פירא ויש שאלות של התר מכירה. לא ברור שיש כאן שיטה הלכתית המחייבת לפסוק בכל כפוסק א או ב. בדבר שהדיון הוא כשיטה א"כ בודאי אי אפשר להקל ולהחמיר באותו הדין. מה שכתבת שהחזו"א הקל באוקמי פירא בגלל שלא סמך על התר מכירה, דבר זה לא נכתב בחזו"א ולא כדאי לתלות בו דברים שלא כתב, יש לדון במה שכתב. (אמנם אתה יכול לומר הסברים פסיכולוגיים, אבל זה לא מחייב).
בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
