הלכות שביעית

השאלה:

אנו עוסקים בהלכות שביעית בספר שבת הארץ בהוצאת מכון התורה והארץ ומחכימים מאד. במסגרת הלימוד התעוררה שאלה בדברי הרב זצ"ל המובאים בעמ 199 ו201 בספר. בעמוד 199 הרב אומר שיש מחמירים שאוקמי אילנא הוא רק בקרקע ולא באילן עצמו כלומר המקילים מתירים לעשות עבודות לאוקמי רק בקרקע ומאידך בעמ’ 201 הרב אומר שיש אומרים שזיבול בקרקע לעולם אסור משום שהוא עבודה בשדה ומה שמותר הוא רק עבודה בגוף האילן.
איננו מבינים מה חמור יותר עבודה באילן או בגוף הקרקע? או שבזה גופא חולקות הדעות? או אולי יש לחלק בין עבודת שדה וכרם שהיא חמורה מכולם אח"כ עבודה בגוף האילן שלגביה יש מחלוקת ואח"כ עבודה בקרקע שהיא מותרת לאוקמי לכו"ע ואם זה כך נשמח להבין מה ההבדל בין עבודת שדם וכרם לעבודת הקרקע?

תודה ררבה

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | כסליו תשע"ו

בס"ד

שלום וברכת ד'

בעמ' 199 מובאת דעת פאת השלחן (בדעת הרמב"ם) שכל פעולה לאוקמי שהתירו היא רק בקרקע ולא באילן, מכיוון שזו פעולה שבכרם. לפי דעת פאה"ש יש לחלק בין מקום עשיית המלאכה, באילן לעולם אסור בקרקע יש לחלק בין אוקמי לאברויי. בעמ' 210 הובאה דעת ר"ח (סוכה) שהוא סובר כל מלאכה רגילה בשדה ובכרם הן המלאכות העיקריות האסורות אפילו לאוקמי. לשיטת ר"ח לא משנה היכן הפעולה נעשית באילן או קרקע, אלא אם זו מלאכה עיקרית בשדה ובכרם ולא התירו בה משום אוקמי.


בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ

toraland whatsapp