שלום רב,
אנו לומדים כעת משנה מסכת שביעית, ונמצאים בתחילת פרק שמיני.
במשנה הראשונה נאמר, שמה שמיוחד למאכל אדם, אין לעשות ממנו מלוגמא (חומר לשים ברטיה על פצע וכדומה).
שאלתנו: מה הדין של אבוקדו וכדומה, לעניין עשיית "מסכות" ושאר עיסות לטיפוח העור?
האם כיון שגם זה נהוג, אז האבוקדו לא נקרא "מיוחד למאכל אדם" דווקא?
האם יש הבדל (לעניינו) בין המקרה ששביעית נוהגת מהתורה למקרה שהיא נוהגת מדרבנן?
בתודה.
א. כיון שהוא מיוחד למאכל אדם והשימושים האחרים הם זניחים אין לעשות ממנו עיסות לטיפוח העור (אא"כ הוא כבר אינו ראוי לאכילה וכיון שדבר זה ידוע מראש יש לראות זאת כגדל לבהמה עי' ספרי באהלה של תורה ח"ג סי' נב).
ב. אין הבדל בין אם שביעית מהתורה או מדרבנן לדין זה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
