התשובה
ראשית, גם בשאר השנים שימוש בפירות ומאכלים לצורך קישוט הסוכה נתון במחלוקת הפוסקים. לדעת ה'בן איש חי' (שנה א', בחוקותיי סעי' טז) צריך למחות 'שלא יעשו כזאת בשום מאכל ופירות, אם יהיו מתקלקלים ונמאסים', והדבר אסור מדרבנן משום 'בל תשחית'. אך יש מקילים, כי לדעתם אין איסור 'בל תשחית' בשימוש בפירות ובמאכלים בשאר השנים לצורך קישוט, כפי שאין איסור במריחת שמן מאכל על הגוף לצרכים רפואיים.[1] לדעתם אין איסור 'בל תשחית' לצרכים אסטטיים כמו שאין איסור כזה לצרכים רפואיים,[2] וכל שכן אם הדבר נעשה לצורכי קישוט הסוכה. אולם אין היתר לקשט את הסוכה בפירות שביעית אם הם יתקלקלו בשל כך. זאת כיוון שפירות שביעית הראויים למאכל אדם, אסור להשתמש בהם אפילו לצורכי רפואה. אולם יש פירות שאין חשש שהם יתקלקלו במשך ימי החג, ואף אם ישתמשו בהם לקישוט ניתן יהיה לאוכלם לאחר החג. בדבר פירות כאלו נחלקו הפוסקים: יש מתירים להשתמש בהם לקישוט, מכיוון שניתן יהיה לאכול את הפירות לאחר החג, ולכן אין בכך הפסד פירות שביעית. אולם יש אוסרים לקשט את הסוכה בכל סוגי פירות שביעית, גם כאלו הנשמרים ואינם נפסדים.[3] הסיבה לכך היא שקישוטי הסוכה נאסרו בשימוש ובאכילה במשך כל ימי החג, משום שהתייחדו למצוות סוכה. זאת על פי דרשת הפסוק (ויקרא כג, לד): 'חג הסכות שבעת ימים לה'' (סוכה ט ע"א), המלמדת שהסוכה וקישוטיה הם כמו קודש לה'.[4] לפיכך לדעת האוסרים, אין לעשות פעולה האוסרת את השימוש בפירות במשך שבעת ימי החג.
אולם גם לדעת האוסרים, יש פתרון לקישוט הסוכה בפירות שביעית שאינם מתקלקלים. אם בשעת תלייתם בסוכה מתנים שיוכלו להשתמש בהם גם לשימושים נוספים, מותר יהיה לקשט עימם. תנאי זה ניתן לעשות בשעת תליית הקישוטים או לפני השקיעה בערב החג הראשון. נוסח התנאי הוא: 'איני בודל מהם כל בין השמשות של שמונת ימי החג'. אפשר גם לומר: 'אני אשתמש בקישוטים לכל דבר שארצה'. בנוסח זה האדם מתנה מראש שאינו מקצה את הפירות רק לצורך מצוותם, כי דעתו להשתמש בהם גם לשימושים נוספים, וכך ממילא לאחלה עליהםקדושת הסוכה, ומותר אפילו להסירם מן הסוכה לצורך שימוש. לפיכך אם מתנים מראש שיוכלו להשתמש בהם גם לשימושים אחרים, מותר לקשט את הסוכה בפירות שביעית שאינם מתקלקלים.[5]
