התשובה
המשנה (פ"ג מ"ח) אומרת:
"אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית, אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית, ולא יסמוך בעפר אבל עושה הוא חייץ"
את הדין של איסור בניית המדרגות והגיאיות מפרש הרמב"ם (פיה"מ מהד' קאפח) שהכוונה היא לעשיית 'טארסות', והשווית פני הקרקע האסורה בשביעית, אולם מותר לעשות חייץ בקצה הגיא שהרי איננו ממלא אותו עפר. וכן כתב הרמב"ם בהלכה (שביעית פ"ב ה"יא):
"לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר מפני שמתקן את הארץ, אבל עושה הוא חייץ על פני הגיא".
אמנם נחלקו הראשונים בפירוש המשנה, הר"ש והראב"ד לא דנו כלל על מילוי עפר לזריעה אלא על הכנת דרך להשקות את השדות, אבל לא נראה שיחלקו ביסוד הדין של הרמב"ם שאין למלאות עפר מקום שהוא עתיד להיות שדה חקלאית.
מדברי המשנה ראשונה (פ"ג מ"ח סד"ה ע"פ) נראה שהאיסור הוא משום חרישה, וכן מבואר בפאת השלחן (סי' כא ס"ק יז). והרדב"ז הוסיף שיש פעמים שהוא נראה כמתקן את הארץ, א"כ יש איסור למלאות עפר מדין חורש, וכן אסור לעשות כל פעולה שהיא נראית כהכנה לזריעה. ברור שמותר לבנות בשביעית (בהגבלות של הוצאת עפר).
על כן נראה שאין למלא קרקע חקלאית בגנים, אלא א"כ אין נראה כמכין קרקע לזריעה. ברור שפעולת ההיכר איננה בשלט וכדו' אלא עצם המקום צריך שיהא במעמד כזה שלא ראוי לזריעה, ובכך יוכח שהמקום לא נועד לזריעה בשביעית. ועל כן אפשר למלא את הנקעים בצורה המוכחת שאין זורעים בו, כגון חצץ, סלעים, מרצפות וכדו', הרי זה הוכחה מספקת. ברור שסתם הנחה של יוטה שיורדת מידית איננה מפקיעה ממראית עין ומאיסור החרישה.
