התשובה
המשנה (פ"ד מ"ב) אומרת: המדל בזיתים בית שמאי אומרים יגום וב"ה אומרים ישרש ומודים במחליק עד שיגום, איזה הוא המדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה. לכו"ע כאשר מוריד זיתים בשטח גדול אסור לו לגום ולעקור את השיח משורשו אלא יכול לגום להשאיר את השורש באדמה.
אמנם המשנה דנה על אדם שהוא "מדל" עושה פעולת דילול, הרמב"ם (פ"א הי"ח) כותב שהוא לא רק מדלל אלא אדרבא הוא צריך לעצים לשימושו, ובכול אופן אסור לשרש את כל השטח אלא לגום. על כן נראה שבנידון של ההדסים אסור לשרש רק לגום, דהיינו להשאיר את השורש בקרקע.
אלא שיש לחלק בדין המדל שהוא רוצה שלא יהיו שרשים בקרקע ולכן הוא מדל, וממילא לא התירו לו אלא כשיניח את השרשים, אבל אם היה רוצה שישארו שרשים בקרקע שמא אסור לגום ובנידון דידן הרי רוצה להשאיר שרשים בקרקע כדי שיצאו הדסים.
נראה שבנידון ההדסים יש לדמותו לדין קוצצין בתולת השקמה (פ"א הכ"א) וז"ל: אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים מפני שקציצתה עבודת אילן, שבקציצה זו תגדל ותוסיף, ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה.
מדברי הרמב"ם ברור שמותר לקצוץ ובלבד שלא יהא כדרך עבודתה, וא"כ כפי המפורט במכתב צורת כיסוח זו איננה דרך עבודה רגילה, ולכן כאשר הקציצה היא לצורך העצים ולא כדרך העבודה הרגילה הרי זה מותר.
