התשובה
ראשית, חשוב מאוד שלפני שהוא מעביר את העץ, הוא יגזום את העלווה של העץ גיזום מקסימלי, מפני שככל שהעלווה מרובה, נצרך גוש אדמה גדול יותר. נראה שאין בגיזום זה משום איסור, כי הגיזום אינו לצורך ההצמחה, אלא כדי לשמור על העץ בעת ההעברה. ועוד, כיוון שהוא גוזם חלק גדול מן הענפים עד הקצה, אזי מבחינת גדרי המלאכה הוא מקלקל. וזה כעין מה שכתבו התוספות,[1] שמותר לזמור לעצים אם עושה זאת באופן 'שקשיא ליה'. שנית, חשוב שהוא יוציא את העץ עם גוש אדמה גדול מספיק כדי מחיית העץ במשך שבועיים, וצריך שיתאם עם גנן שיכול להביע דעתו שכן הוא. שלישית, כדי שלא תהיה 'מראית העין' שהוא עושה עבודות גינון בגינתו, צריך להניח בלוקים וכדומה, שמיועדים להרחבת הבית, כדי שהרואה יבין שהוא עוסק בבנייה ולא בגינון.
לגופה של השאלה, הגרש"ז אויערבאך[2] דן בשאלה האם מותר להרים עציץ נקוב ולהורידו. הוא כותב שייתכן שכיוון שהעץ יכול לחיות זמן מה מן הלחות שהייתה לו כשהיה מונח על האדמה, אזי מותר להורידו מדין אוקמי. נוסף על כך, הוא כותב שייתכן שעקירה לזמן קצר אינה עקירה. למעשה הוא כותב: 'מ"מ נראה שבתוך בית מקורה אפשר שפיר להקל'. נראה שעקירת עץ ממקומו והנחתו כמות שהוא, בלא להוסיף אדמה, דומה להגבהת עציץ והנחתו. לכן אפשר להציע שלפני העקירה של העץ, יניח על הקרקע עציץ גדול וריק או חבית ריקה שיש בהם נקב, במקום מקורה. לחילופין, אפשר לפרוס רשת (מעל 50% חומר) כעין גג במקום מסוים בגינה. את החבית או העציץ יניח תחת הרשת, ולאחר עקירת העץ, יכניס אותו כמות שהוא בעציץ או בחבית הנ"ל, ללא הוספה של אדמה. אם אכן גוש האדמה מספיק למחייתו של העץ והוא ישקה אותו כנדרש, יוכל העץ לעבור את השמיטה ללא צורך במניין חדש של ערלה, ולאחר השמיטה אפשר יהיה לטעת אותו במקום המיועד לו.
