התשובה
עקרונית, אין להשתמש בצמח הקדוש בקדושת שביעית לצרכים רפואיים, כפי שלומדים חז"ל:[1] 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה – אין עושין מהן מלוגמא'. הפוסקים פוסקים שבצמחים המיועדים לריח יש קדושת שביעית, כי התלמוד הירושלמי הסתפק בכך.[2] אמנם, לגבי הדסים, נחלקו הפוסקים האם יש בהם קדושת שביעית, מכיוון שעיקר שימושם הוא למצוות ארבעת המינים ולא לריח.[3] במקרה שבו אנו עוסקים, השואל משתמש בקביעות בהדסים לברכת הבשמים במוצאי שבת, ואם כך יש הסוברים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית. לכן לכאורה ייאסר עליו להכין מהדסים אלו אבקה. אולם הכנת האבקה נעשית לאחר שההדסים כבר יבשו, ורוב הריח שלהם פג. בכל השנים, כשהם במצב זה - זורקים אותם לפח, ואין משתמשים בהם לשם הרחה כלל. ההגדרה העקרונית של צמחי ריח היא שניתן להריח בהם, לכן במקרה שכבר אין ריח, קדושת השביעית פוקעת מהם, ואזי מותר לאדם להכין מהם כל מה שהוא חפץ. לכן מותר להכין אבקה לרפואה מהדסים אלו.
