גודל של בית לעניין שביעית

התשובה

לגבי איסור ערלה נאמר (ויקרא יט, כג) 'כי תבאו אל הארץ'. לכן מבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) שהנוטע בבית חייב בערלה, מפני שבית נחשב 'ארץ'. לעומת זאת לגבי מעשרות נאמר (דברים יד, כב) 'היצא השדה', ולכן פירות שגדלו בבית פטורים ממעשרות מדאורייתא, מפני שבית אינו 'שדה'. לגבי שביעית כתוב (ויקרא כה, ב-ד) הן 'שדך לא תזרע' והן 'ושבתה הארץ', ולכן נשאר הירושלמי בספק. העיקרון שנלמד בירושלמי הוא שבית אינו בכלל 'שדה'. השאלה היא מהו הגודל המינימלי שבו מקום ייחשב בית? יש מקום לומר שבדרך כלל בית הוא מקום שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות, ובפחות מזה אינו בית, לעניין מזוזה, מעקה, טומאת נגעים ועוד הלכות רבות, כמבואר בגמרא (סוכה ג ע"א); והוא הדין גם לעניין שביעית. אך הרב קוק זצ"ל ב'שבת הארץ'[1]  מוכיח מאותה גמרא (שם ע"ב) שלעניין סוכה אין צורך בד' אמות על ד' אמות, מפני שהיא דירת ארעי. לדעתו אף אם המקום אינו מוגדר 'בית' לכל דבר, העיקר שהוא לא יוגדר 'שדה'; וזו לשונו:

אלא דעצם הדבר דחוק דנהי דאינו בכלל בית, אבל מ"מ מוצא הוא מכלל שדה... דמ"מ כיוון דלא בעי דירת קבע [בסוכה] חשיבא גם בפחות מד"א, א"כ לא חשיב בכל אופן כיושב בחוץ, וה"נ ל"ח שדה וכרם...

וייתכן שלזה התכוון ה'חזון איש'[2]  באומרו שגדר 'בית' אינו דווקא בית החייב במזוזה:

וגדר בית ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי[3] ואולי צריך מחיצות י' טפחים ג"כ.

לגבי דין בית בשביעית, 'פאת השלחן'[4] הקל בזמן הזה, כדין כל ספק דרבנן. אך ה'חזון איש' (שם) חלק על הכרעה זו, כי גם במעשרות, שבהן נאמר רק 'השדה', אנו נוקטים כרמב"ם,[5] שמחייב במעשרות בבית. ואם כן, איך נקל בשביעית, המסופקת, יותר מאשר במעשרות, הוודאית? לכן ה'חזון איש' צידד להקל רק כאשר מגדלים בבית במנותק מן האדמה. זאת ועוד, הפוסקים לא הכריעו הכרעה ברורה שאין צורך בבית שגודלו המינימלי הוא ד' אמות על ד' אמות.[6] כאמור, ה'חזון איש' כתב רק שאין צריך בית שחייב במזוזה, ולא ציין במפורש את גודל הבית, ואף הרב קוק זצ"ל כתב רק שהדעת נוטה שאין צריך ד' אמות. לכן נראה שאין להקל בכך, ואין להחשיב את המבנה הנ"ל כבית ולגדל בו בשביעית; ובפרט שגם הגג עשוי מרשת בלבד ואינו גג אטום לגמרי.