פיזור אדמת גינה בשמיטה בבתים שבנייתם הסתיימה

התשובה

פיזור אדמת גינה לצורך זריעה או נטיעה או כל עיבוד חקלאי אסורים בשמיטה, אפילו אם ניכר בעליל שרוצים לזרוע או לשתול רק לאחר השמיטה, שכן פעולה זו היא תולדת חורש. כך עפ"י דברי המשנה (שביעית פ"ג מ"ח):

אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית...

וביאר הרמב"ם[1] שאסור לבנות מדרגות-חקלאיות ('טרסות'), כי שפיכת העפר ומילויו בתוך מסגרת האבנים שהוכנה קודם לכן אסורים מצד עצמם. על פי הירושלמי,[2] בניית מדרגות אלו בשבת היא תולדת חרישה. מטעם זה יש האוסרים לעשות אמת מים בשביעית, כי בכך הוא 'מכשיר אגפיה לזריעה',[3] כלומר מרכך את הקרקע ומכשירה לזריעה,[4] משום שבמקום לחרוש את הקרקע, שופכים אדמת גינה רכה המאפשרת לזרוע באותו מקום. אומנם להלכה בחפירת אמת מים הקלו חכמים, משום שניכר שאינו מכוון לחרישה, אך פיזור מכוון של אדמת גינה בשביעית אסור על פי רמב"ם:[5] 'לא ימלא אדם גיא עפר או יתקנו בעפר מפני שהוא מתקן את הארץ'. במקרים שבהם לא יהיה ניתן להכניס את העפר אחרי השמיטה לאחר בניית הגדרות בין החצרות – ניתן להקל בשעת הדחק להכניס את העפר בשנת השמיטה באמצעות טרקטור, אך לא לפזר אותו בצורה מוחלטת, אלא להשאיר את העפר צבור בערמות קטנות. במצב כזה אין כאן הכשרת שטח לזריעה, כיוון שכך לא ניתן לשתול או לזרוע. מאידך גיסא העפר לא יהווה מפגע לדיירים (כך השיב לי בעל פה מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א). מובן שפתרון זה מעשי רק בבתים פרטיים, שבהם הדייר יכול להחליט להשאיר ערמות נמוכות עד אחרי השמיטה, אך בבתים משותפים אין אפשרות למלא אדמת גינה בשמיטה.

[1].     רמב"ם, פירוש המשנה, שביעית פ"ג מ"ח ד"ה אין.

[2].     ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.

[3].     עפ"י מועד קטן ד ע"ב.

[4].     עפ"י רש"י, מו"ק שם ד"ה שמכשיר אגפיה לזריעה.

[5].     רמב"ם, הל' שמיטו"י פ"ב הי"א.