התשובה
בס"ד
שלום וברכה
התוספתא בשביעית אומרת על מלאכות דאורייתא ממש למסוק זיתים בצורה מסחרית וכן תאנים בצורה מסחרית אלו פעולות שאסורות מדין תורה "לא תבצור" ובכו"א התוספתא מספרת ששכרו פועלים וכך עשו בתקופת בית שני בצורה ברורה וזו הייתה תקנת חכמים לעשות בצורה זאת. אלא שיש הבדל בין יחיד ובין צבור, עיקר מצוות השביעית היא שלא תהא בעלות פרטית על הפירות ולכן התורה אסרה לקצור ולבצור כדרך הקוצרים, אבל בבית דין אין בעלות פרטית. התפיסה הזאת שבית הדין זה הציבור הכללי היא תפיסה יסודית בשביעית והבנת מהות השביעית, לכן ברור לתוספתא שכל הדברים שהם של הציבור ולא של היחיד הרי זה לא שייך בעצם באיסורי שביעית, כיוון שכל עניין אוצר ב"ד הוא שזה פירות הציבור. יסוד זה מופיע גם בתוס' מנחות שמסביר כיצד שמרו את העומר, ואחד התרוצים הוא שזה לצורך קרבן הצבור וממילא לא שייך באיסור קצירה ובצירה ולא בשמירה. הרחבת דברים כבר הביא הגר"ש ישראלי זצ"ל במאמרו סדורים נאותים לשביעית. על פי יסוד זה גם מובן היטב שאפילו הרב קוק זצ"ל שאסר אוקמי פירא מכיוון שאין לאדם בעלות על הפירות אבל בבית דין פשוט שהדבר מותר כיוון שזה לא נעשה כדבר פרטי אלא לטובת הציבור.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
