כיוס פירות בשמיטה

התשובה

א) פירות שביעית הם הפקר גם לבעלי-החיים,^[1] ונאסר למנוע אכילתם. כשיש חשש שבעלי-החיים יפסידו את הפירות מאכילת בני-אדם, ניתן למנוע גישתם לפירות.^[2] לפיכך ניתן לכסות את הפירות ולמנוע מבעלי-החיים לאוכלם.

ב) מהתורה נאסרו בשביעית ארבע מלאכות, וחכמים הוסיפו 'כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם',^[3] והבחינו בין פעולות שהימנעות מהן תהווה הפסד ('אוקמי') לפעולות שמטרתן הרווחה ('אברויי'). האחרונים נחלקו בשאלת פעולות למניעת הפסד הפירות ('אוקמי פירא') – לדעת הראי"ה קוק, יבול השמיטה הוא הפקר, ואין האדם בעלים עליו, ולכן נאסרו פעולות למניעת הפסד היבול.^[4] יש פוסקים שהתירו פעולות אלה משום שייכות הפירות 'לכלל ישראל'.^[5] שאלת עיטוף הפרי והצלתו תלויה במחלוקת זו,^[6] ולדעת הראי"ה פעולת הכיוס היא פעולה חקלאית מובהקת ויש לאוסרה,[7] כפי שיש לאסור כיסוי העץ ברשת צל להצלת הפירות, שכן זו פעולה חקלאית. ברם, פעולה שאינה חקלאית מותרת אף שמטרתה הצלת היבול. לפיכך התיר הראי"ה קוק לצוד מזיקים בשדה אילן באמצעות מלכודות שיש בהתקנתן חפירת קרקע, משום שזו אינה עבודה חקלאית.[8] כמו כן ניתן להעמיד דחליל להרחקת מזיקים, משום שזו אינה עבודה חקלאית.

למעשה, לרוב הפוסקים מותר לכסות פירות בשקית נייר מחשש לנזקי בעלי-חיים או לפגעי מזג האוויר, כל עוד תיגרם פגיעה ניכרת שתביא להימנעות מאכילה.^[9] הרוצה להחמיר כראי"ה קוק, תבוא עליו ברכה.

[1].    ויקרא כה, ו-ז.

[2].    תוספות, ר"ה ט ע"א ד"ה וקציר; תוספות הרא"ש, שם ד"ה וקציר; שפת אמת, מנחות פד ע"א ד"ה בתוס'; פנים יפות, ויקרא כה, ז; התורה והמדינה, ח"ג עמ' קיח בהערה.

[3].    מו"ק, ג ע"א.

[4].    הראי"ה קוק (שבת הארץ, פ"א ה"ה; שם קו"א סי' יב; שו"ת משפט כהן, סי' עט; ספר השמיטה, עמ' כד הערה 5).

[5].    שו"ת מהרי"ל דיסקין, קו"א אות רנט. פוסקים נוספים התירו 'אוקמי פירא': חזו"א, שביעית סי' כא ס"ק יד; הלכות שביעית, סי' א כסא דוד ס"ק לב; הרב שאול ישראלי (התורה והמדינה, ח"ט עמ' שמו-שנה; בצאת השנה, עמ' לט סעי' ה); מאמר מרדכי, שביעית פ"ג סעי' ח.

[6].    ייתכן ונחלקו בגדר ההפקר בשמיטה – שלילת בעלות או נתינת זכות מימוש לכולם, ראו: כללי התורה והמצוות, ח"ג ד"ה הפקר. לביאור נוסף במחלוקתם, ראו: בית זבול, ח"ו עמ' ק.

[7].    בניגוד לדעת השמיטה כהלכתה (מהדו' תשס"ז) עמ' יט; ילקוט יוסף, שביעית (מהדו' תשע"ה) עמ' שמח, שהכיוס 'אין עליה כל כך תואר מלאכה'.

[8].    שבת הארץ, פ"א ה"ו אות ח.

[9].    שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' יב אות ו ד"ה ולגבי; ח"ד סי' יב); תודעת השמיטה, עמ' יד סעי' יד; דרך אמונה, הל' שמיטה פ"א ה"י צה"ל ס"ק קעט, בשם הרי"ש אלישיב; המקורות בהערה 7.