התועלת בקיום מצוות ביעור כשמפקירים את הפירות בפני שלושה חברים

התשובה

ב"ה אסרו-חג שבועות ז' סיוון שנת השבע ה'תשע"ה

לדניאל

שלום וברכה וכל טוב

שאלתך היא, שאם אנו מקיימים מצוות "ביעור" של פירות שביעית באמצעות פעולת "הפקר" של הפירות לטובת אנשים אחרים שיוכלו לאכול מפירות אלו – מדוע מותר לעשות זאת בפני שלושה אנשים שהם חברים של בעל הפירות אשר ידוע לו מראש שהם לא יקחו לו מהפירות – הרי יש כאן "אשליה" עצמית. ואולי אפילו סוג מסויים של "הערמה", כיוון שלמרות שהאדם הפקיר את הפירות – הוא יודע מראש שהוא יוכל לזכות בהם?

בכדי לענות תשובה מספקת לשאלתך צריך להקדים ולומר שביעור פירות שביעית בצורה של הפקרת הפירות מבוססת על דעת הסוברים שבכלל מצוות "ביעור" פירות שביעית אינה חובה מן התורה, אלא חובה מדברי חכמים, כפי שיתבאר: 

בתורה לא נאמר לבער פירות שביעית, וגם לא נאמר שלא ייראו ברשותך פירות שביעית. בתורה נאמר (ויקרא כה ז'): "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".

על כך שדרשו חכמים (תורת כהנים בהר פר' א' הלכה ח'):

"כל זמן שחיה אוכלת מין זה מן השדה, אתה אוכל ממה שבבית. כלה לחיה מן השדה – חייב אתה לבער אותו המין מן הבית". 

נחלקו הראשונים מהי המשמעות של מצוו זו כפי שדייקו חכמים מדרשת הפסוקים; האם כוונת התורה שכל זמן שיש לבעלי החיים שבשדות מאותו סוגים של  פירות או ירקות, אתה רשאי לאכול בביתך, אך כאשר אשר אזלו הפירות והירקות מן השדה או המטע – אתה צריך לבער אותם מהעולם כמו ביעור חמץ, כשבאופן פשוט זאת כוונת התורה עפ"י דרשת חז"ל שנאמרה במסורת ודינה כדיני תורה גמורים.

או שכוונת התורה היא שצריך "לבער" את הפירות מרשותנו על מנת שאחרים יוכלו לזכות בהם בשווה (עפ"י שביעית פ"ט מ"א רמב"ם הל' שמיטו"י פ"ז ה"א, רמב"ן ויקרא כה, כז), ועי' בהרחבה שבת הארץ פ"ז ה"ג אות ב).

מחלוקת זאת בין הראשונים אף שלא הוכרעה לגמרי, כי אף בין פוסקי דורנו הסוברים היו שסברו שיש לנהוג כדעת הרמב"ם לבער את הפירות בהגיע זמן הביעור של כל פרי (שו"ת אור לציון שביעית פרק ג שאלה ד), אך למעשה ניתן לומר שרוב ישראל נהגו לקיים מצוות "ביעור" בצורה של "הפקר" הפירות מרשותנו כפי שהעידו גדולי ירושלים לפני כמה מאות שנים שהמנהג היה להפקיר את הפירות דהיינו, שמוציאים את הפירות מהבית מפקירים אותם בפני שלושה, כשהסיבה לכך שהוא חששו לאבד פירות בזמן הביעור, כשלדעות אחרות זה איסור של הפסד פירות שביעית.

אך כאן נתחדש עוד דין עפ"י מעשים שהובאו בירושלמי (שביעית פ"ט ה"ד) שניתן להפקיר בפני שלושה חברים של בעל הפירות שידוע לנו שאחרים לא יקחו ממנו פירות. יתירה מכך הירושלמי מחדש שאף ניתן להוציא את הפירות לשוק בלילה ולהודיע שהפירות הפקר למרות שברור שאף אחד לא יזכה. וכך גם נפסק למעשה (עפ"י פסקי הגר"מ אליהו זצ"ל – "התורה והארץ" ח"ה עמ' 54 סעי' א, קטיף שביעית פרק סו סעי' ו-ח).

כאן נקודת השאלה, מדוע חכמים מסכימים לכזאת פעולה שהיא לכאורה נוגדת את כל מטרת הביעור?

התשובה לכך מתבארת עפ"י הסברו של הגרא"יה קוק זצ"ל (שבת הארץ הוצאת מכון התורה והארץ פ"ז ה"ג אות ב סעי' 4) שכתב שדעת הסוברים שמצוות הביעור היא הפקרת הפירות, אינם סוברים שזאת חובה מן התורה. כי לדעתם רק חכמים חייבו להפקיר את הפירות כשהמגיע זמן הביעור, כי מן התורה די בכך שהאנשים שיש להם פירות, די בכך שיתנו רשות לכל מי שמבקש לבוא ולאכול מן הפירות שאספנו לביתנו במשך השנה. אלא שחכמים לא הסתפקו בכך ודרשו שנוציא את הפירות מרשותנו ע"י הפקר.

מטרת חכמים שאנשים יפקירו את הפירות נועדה להזכיר לכל אדם מישראל שפירות אלו הם פירות שביעית ושהוא לא יכול להתנהג בהם כרגיל, כפי שביאר הגראי"ה קוק זצ"ל (שם):

"ואפילו אם הוא ממתין עד שתכלה רגל מן השוק ומוציאם לשוק – הרי זה מקיים בזה מצוות ביעור, אם אין לו שלושה אוהבים שיוכל להפקיר בפניהם, באופן שיהיה יכול אחר כך לחזור ולזכות בהם.... מפני שלדעה זו עיקר הדבר מדרבנן, והם אמרו שבכל אופן שיקיים, שיהיו הדברים ניכרים שהם פירות שביעית ושהוא אסור להתנהג בהם בדרך חול, ע"י מעשה ההפקר של הביעור או ההוצאה לרשות הרבים. אפילו בזמן שאין הרבים מצויים שם".

לענ"ד דברי הרב קוק זצ"ל מהווים תשובה לשאלתך, כי אין כאן מציאת של "הערמה". כי חז"ל בכלל לא התכוונו שהתוצאה של ההפקר תהיה בהכרח שהפירות יגיעו ישירות לאדם אחר. אלא רצונם של חז"ל וכוונתם הייתה שבעל הפירות יפקיר את הפירות ובכך יעשה מעשה המבטא שהפירות הם אינם בבעלותו המוחלטת, ולכן כשיפקירם בפני שלושה או יוציאם לשוק יידע שהפירות אינם שלו, וממילא לא רק שהוא יתנהג בהם בקדושת שביעית, הוא יידע שהוא צריך לאפשר גם לאנשים אחרים להשתמש בפירות. לכן אין זה משנה אם היא זוכה מחדש לאחר מכן בפירות או שאינו זוכה, כי לאחר מעשה כזה אף שהוא יכניס את הפירות לרשותו, הוא ינהג בהם בקדושה וגם ידאג שאנשים יבואו לקחת מרשותו.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב