הנפח המרבי של 'עציץ שאינו נקוב' בחממות בשמיטה

התשובה

בשו"ת הרא"ש[1] פסק שכרם הנטוע על גג הבית, דינו כדין כרם שגדל באדמה לעניין איסורי ערלה ותרו"מ, ולא כדין הגדל ב'עציץ שאינו נקוב', אף שהכרם לכאורה מנותק מהאדמה שהבית בנוי עליה. נימוקו של הרא"ש שבניין דומה לסלע, וכמו שאם יפזרו אדמה על סלע, הגידולים שיצמחו שם דינם כגידולי קרקע, כך הדין בגידולי גינה שעל גג הבית – הם נחשבים כגידולי אדמה שעל סלע. עפ"י זה כתבו הפוסקים שיש לאסור מלאכות בשביעית בעציצים כבדים אף בתוך הבית במצע מנותק, ולדעת הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל בכלל זה עציצים שהנפח שלהם עולה על 70 ליטר.[2] זאת משום שאדם אחד אינו יכול לטלטל אותם מחמת הכובד שלהם, ולכן הם בכלל איסור 'שדך לא תזרע', אף אם הם בתוך הבית. הגר"מ אליהו דייק זאת מדברי הגמרא[3] ומדברי רש"י,[4] לפיהם משא של אדם בינוני הוא עד נפח של שלושים קב (במידות הנהוגות בימינו – בין 41.5 ליטר עפ"י שיעורי הגר"ח נאה ל-70.2 ליטר עפ"י שיעורי 'חזון איש', ובמידות משקל – בין 32.3 ק"ג עפ"י שיעורי הגר"ח נאה ל-54.75 ק"ג עפ"י שיעור 'חזון איש'). לעומת זאת יש שפסקו שניתן להקל בעציצים עד נפח של 330 ליטר, וכן פסק מו"ר הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל,[5] עפ"י ההלכה שמלאכות שבת בעציץ שאינו נקוב אסורות רק מדרבנן, כפי שנפסק ב'שלחן ערוך',[6] וכביאור האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל[7] שהגדרת עציץ שאינו נקוב לעניין זה היא כל עוד הנפח שלו קטן מארבעים סאה (330 ליטר עפ"י שיטת הגר"ח נאה זצ"ל). לכן רק אם הנפח עולה על שיעור זה, אסור לזרוע בעציץ זה מן התורה, כיוון שפקע ממנו שם כלי אפילו כשאינו נקוב. כך גם בהלכה לפיה כלי המכיל יותר מכמות זו פקע ממנו שם כלי, ואם מתקנים אותו בשבת, זהו בכלל איסור 'בונה' מן התורה.[8]

למעשה, עציץ שאינו עובר את הנפח המרבי של 70 ליטר, ניתן לכתחילה לזרוע בו כשהוא בתוך הבית, אולם בשעת הצורך ניתן להקל גם בעציץ שאינו מגיע לנפח של 330 ליטר.

[1].     שו"ת הרא"ש, כלל ב סי' ד.

[2].     קטיף שביעית, מהדורת תשפ"א פרק יב סעי' ט והע' 29, עפ"י יסוד האגלי טל מלאכת קוצר אות ג.

[3].     ב"מ פ ע"ב.

[4].     רש"י, ב"מ שם שם ד"ה קב.

[5].     קטיף שביעית, מהדורת תשפ"א פרק יב סעי' ט והע' 30.

[6].     שו"ע, או"ח סי' שלו סעי' ז; וכביאור המשנ"ב, לשו"ע שם ס"ק מא-מב.

[7].     אגלי טל, מלאכת קוצר סעי' ג ובביאורו שם הע' י, עפ"י רמב"ם הל' טו"מ פי"ב ה"ב.

[8].     עפ"י שו"ע, סי' שיד סעי' א; ומשנ"ב, לשו"ע שם ס"ק ב. אומנם עי' במאמר הרב יהודה עמיחי שליט"א, התורה והארץ ח"ו עמ' 374.