התשובה
בס"ד
שלום וברכה
הלכתית אדם שקנה דבר מה הוא שלו, ואין שאלה האם המוכר רוצה לתת או לא רוצה, עצם זה שיש
על כך שטר הרי זה של הקונה. אלא שכאן ישנם עוד הרבה תנאים איך יעשו את השמאות? מי השמאים? מתי
יעשו את השמאות. כל אלו סעיפים בשטר המכירה, ולכן משעה שיש חתימה על שטר של המוכר הרי זה שייך
לקונה הלכתית, אלא שיש להשלים עוד תנאים מסוימים, למחשבת המוכר אין משמעות הלכתית כלל, אם הוא
לא רוצה לתת את הקרקע בית הדין יפעל שיתן. הפרטים הטכניים מתי ואיך ישלמו הם צריכים ברור, אבל
החתימה הידנית על שטר היא הקובעת, המחשבות של המוכר כבר אינן מעניינות אף אחד.
בכל המכירות שאנו עושים בקנה וושט (לפטור מבכורה) האם המוכר אמנם רוצה לתת את הקנה והוושט לגוי,
אבל מכיוון שהוא חתום על השטר זה הדבר הקובע הלכתית. כשם שמופיע בהל' כתובות שאם אדם חתם על
כתובה בסכום גבוה ביותר וכעת טוען שכלל לא הבין את הדברים ולא את שפת הדברים, ולא חשב לחתום על
שטר שכזה, בכו"א חתימתו מחייבת. וכי מישהו מעלה בדעתו להיות שותף עם הבנק ברווחי הבנק ובהפסדיו,
אלא עצם החתימה על ההסכמה היא הקובעת, ולכן אם חתימה מועילה להיתר עיסקא שהוא מדאורייתא,
לפדיון בכור שהוא מדאורייתא ק"ו שמועילה חתימה לעניין מכירת קרקעות בשביעית מדרבנן והלכתית זה
דרבנן, וכידוע שהערמה בדרבנן בודאי מועילה הלכתית. על כן אין כל ריעותא בדבר.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
