התשובה
שלום וברכה
בדברי המכילתא[1] נאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה, מפני מה אמרה תורה, לא שיאכלו אותה עניים, הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים. תלמוד לומר והשביעית תשמטנה ונטשתה, מגיד שפורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם".
לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך,[2] הסיבה שאסור ללקוט ע"מ לחלק לעניים נובעת מעצם הליקוט המסחרי שנאסר ביבול הפקר. אך אם אין האדם מונע מאחרים להיכנס לגינתו ולוקט את כל היבול ומוציאו למקום מרכזי מופקר, מותר הדבר משום שבכך היבול מגיע לייעודו, ההפקר.
לעומתו, לדעת הרב משה קלירס[3] והחזו"א[4] עצם הליקוט ע"י הבעלים מהווה הפקעת דין ההפקר, שכן ההפקר חל במחובר ולאחר הלקיטה זוכה בו הלוקט. לפיכך, אסור לאדם ללקוט את היבול ולהוציאו החוצה, משום שבכך הוא מפקיע את דין ההפקר בעת הליקוט, אע"ג שלאחר מכן הוא מפקיר שוב.
למעשה נראה שהרב קלירס והחזו"א יודו במקרה ובו האדם לוקט כמות קטנה, כזו המותרת לו לצרכי ביתו, ולאחר מכן הוא מפקיר אותה לכלל האנשים, שהדבר מותר משום שכמות כזו אינה מהווה ביטול דין ההפקר.[5]
[1] מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים מסכתא דכספא פרשה כ.
[2] מעדני ארץ, שביעית סי' ז אות ב.
[3] תורת הארץ, ח"א פ"ח אות ח ד"ה וראיתי.
[4] חזו"א, שביעית סי' טו ס"ק יא.
[5] ראה: זיו הים, שביעית פ"ט ה"ה אות ג ד"ה הקשה. אמנם, יש לדון כאן מצד הערמה, ואכמ"ל.