דיני שביעית במטע זיתים שניטע בעבר על ידי נוכרים - ונמצא כיום בתוך ישוב יהודי

התשובה

ב"ה כ"ה תשרי ה'תשע"ו

למשה

שלום וברכה

מתוך שאלתך לא ניתן להבין של מי הבעלות האמיתית על השטח.

לכן אענה על השאלה לפי שתי האפשרויות, כדלהלן:

אם בזמן הקמת הישוב הייתה הפקעה רשמית של המדינה/המינהל וכדו', מכל מיני סיבות כגון שלערבים שנטעו את הזיתים, לא היה שטר בעלות על השטח ("קושן") והם עיבדו אדמות מדינה - או שזה היה  שלו והמדינה הפקיעה זאת ממנו מסיבות בטחוניות וכדו'. הרי שעתה המטע נחשב כמטע של יהודים והפירות קדושים בקדושת שביעית לכל דבר ועניין.

אולם אם הקרקע בבעלות הנוכרי והמדינה/מנהל מכירה בו כבעלים של המטע - רק מסיבות בטחוניות היא לא מאפשרת לו לגשת למטע - אז הפירות אינם קדושים בקדושת שביעית ומותר לסחור בהם.

אולם אם זאת אכן המציאות אזי כיוון שאתם מוסקים אתם צריכים להפריש מהם תרומות ומעשרות ללא ברכה מהזיתים אם אתם כובשים אותם, או לאחר עשיית השמן אם אתם מפיקים מהם שמן. במקרה זה, עליכם לקרוא שם גם למעשר-שני וגם למעשר-עני בסיום ההפרשה ולחלל את המעשר-שני על מטבע ללא ברכה. זאת כדין פירות נוכרים בשמיטה שנגמרה מלאכתם בידי ישראל.

כל ההבדל קיים רק השנה משום שמדובר בזיתים שגדלו בשביעית. אולם במסיק של שנה הבאה (חורף תשע"ז) בכל מקרה, יהיה עליכם להפריש תרומות ומעשרות בברכה מהזיתים או מהשמן אם תפיקו שמן - כי בכל מקרה בין אם הם פירות ישראל ובין אם הם פירות נכרים - כיוון שאתם מוסקים את הזיתים ואתם מכינים את השמן - חובה להפריש תרומות ומעשרות מהפירות. 

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב