עדיפות אוצר בי"ד על היתר מכירה

התשובה

הנחתך מוטעית. אוצר בית דין הוא קיום שמיטה כהלכתה. החקלאים
עושים אך עבודות המותרות בשביעית. הפירות בקדושת שביעית והאוכלם
חייב לשמור על קדושתם. דרכי המסחר של אוצר בית דין אף הם
בקדושת פירות שביעית. ועל כן הוא נותן לשמור שביעית לפי יכולתנו
בימינו. בהיתר מכירה מפקיעים את השביעית ונותנים לפירות דיני פירות
נכרים שגדלו בא"י. השדות נעבדים בשביעית (בהיתר) והפירות אינם
בקדושתם. ורק ההגבלות שנותרו כתוצאה משביעית מזכירות לחקלאי
שהשנה היא שנת השביעית (הוא אסור במלאכות דאורייתא). יתר על כן
היתר מכירה נהג כיון שהחקלאים לא יכלו להתקיים בלעדיו, וכיון
שרוב הישוב בארץ ישראל התבסס על החקלאות המקומית היה הכרח
למכירת הקרקעות לשם מצות ישוב א"י. לא כן המצב עתה. החקלאים
המתפרנסים מחקלאות הם מעטים וחלקם מסוגלים לשמור שביעית, ולכן
הצורך בהיתר מכירה הוא רק לאלה שאינם מסוגלים להתקיים ללא
היתר מכירה. ומכיון שי חקלאים המסוגלים ומעוניינים לשמור שמיטה
בהידור יש צרכנים המעדיפים לצרוך תוצרת מהודרת זו וכך אלו
ולאלו מקיימים מצות שביעית, ודאי עדיף לשמור שביעית ע"י אוצר
בית דין ולא להפקיע שביעית ע"י היתר מכירה.