התשובה
בס"ד
שלום וברכה
1. הרמב"ם הגדיר (פ"ט הי"ג) שצריך שיהיה לו מאתיים זוז או חמישים זוז והוא נושא ונותן. סכום של מאתיים זוז הוא פרנסת שנה באותה תקופה (ערך כתובה), ועל כן מי שאין לו פרנסת שנה (לפי גודל הפרנסה במציאות) הוא עני. בימינו נראה שגם מי שאין לו פרנסה קבועה אלא כל חודש עושה מלאכות שונות אבל אין לו בטחון כלכלי הרי זה עני. אפשר להרחיב את הגדרות העניים.
2. הרמב"ם (פ"א ה"י) כתב שכדי שהמצווה תתקיים העני צריך לבוא ולבקש את המתנו"ע ואם אינו מבקש אין חלות למצווה. ולכן כיום שאין עניים באים לבקש (ולא משנה הסיבה) אין חלות למצווה, ואפילו אם יארגן עניים שידרשו זו לא המצווה של התורה מכיוון שהעני מצד עצמו לא היה דורש את המעשר. והתורה אמרה שאנו צריכים לעזוב לעניים אם הם באים וכשלא באים אין חובה להניח שהרי לא נאמר תתן אלא תעזוב. ונראה לי שאפילו אם ירצה לקיים מצווה זו איננו יכול לקיימה בברכה אלא א"כ העניים דורשים את המתנות. אמנם אם יש עניים במקום זה שרוצים לבוא ולקחת מתנות עניים יש לקיים מצווה זו.
3. כבר בספר ארץ החיים סתהון (שלב) מספר שבעל פאת השלחן נהג לתת מתנות עניים, אבל כתב שהמושבות החדשות בזמנו (לפני כמאה שנה) לא הניחו מתנו"ע מכיוון שאין עניי ישראל מצויין שם.
שבת שלום
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ