התשובה
שלום רב,
אני יוצא מנקודת מוצא שהחלוקה בין העיסות לא בוצעה מתוך כוונה להשתמש בעיסות לצרכים שונים ולעיסות שיש בהם טעמים שונים, שאם כן ייתכן שיש בכך דין של 'לש על מנת לחלק' ובמקרה זה יפריש בלא ברכה. כאמור תשובתי מתייחסת למקרה שכל העיסות היו שוות, ולכן בוודאי היה חייב להפריש חלה עם ברכה.
ברור שיש להפריש חלה מן העיסות הנותרות ונראה לענ"ד שגם אם לא נותרו עיסות כשיעור מכל מקום יפריש עם ברכה כי חיוב חלה חל כבר על העיסה בעת הלישה, ובתחילה היה שיעור חלה וחיוב הפרשה כדין. יתר על כן החיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' שכד ס"ק ד) כותב שיש לתקן בהפרשת החלה גם את החלות שכבר נאכלו, ואף שאיני מבין דבריו, כי איך אפשר לתקן עיסות שכבר נאכלו, כך הוא כותב וזו לשונו:
'אם בארץ ישראל קרה מקרה דשכחו להפריש חלה וכבר אכלו רוב הפת בבלי דעת אף שהוא בארץ יפריש מהמותר על הכל גם על מה שאכל לתקן מה שאפשר דדיעבד מפריש שלא מן המוקף כמ"ש לקמן סימן של"א דין כ"ה גבי תרומה.'
מובן שהתיקון היותר גדול הוא להשתדל ולא לשכוח בפעמים הבאות.
בברכת חג פסח כשר ושמח,
יואל פרידמן